הגיבור הפצוע
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
הגיבור הפצוע לא רוצה להיות גיבור יותר הוא רוצה לנוח הוא רוצה שיטפלו בו. נמאס לו להבין כל הזמן את חולשות האחרים להקשיב כל הזמן לכאבי הזולת. הוא רוצה שיקשיבו קצת לו. יש גבול לאמפתיה, הוא אומר דורך בשדב מוקשים בו יש כל כך הרבה פצועים והרוגים מסייע לכל אחד שרק רואה, שומע, מבחין שם את עצמו בצד דוחק את עצמו לקרן זווית מחביא את הכאב ויוצא שוב ושוב לטפל בכאבים אחרים. גיבור פצוע. בלילה הוא בוכה בכי עמוק אבל אף אחד לא שומע אותו, אף אחד לא רואה. רגילים לראות בו את האמיץ, החזק, הגיבור, היודע הבטוח כל כך בעצמו המתפקד כל כך. לגיבור הפצוע נמאס להיות גיבור. הוא רוצה מקום להיות סתם פצוע בלי גיבור מקום לצאת לדם ולמוגלה בלי לחשוב יותר מדי על מי שמטפל בו על מה שהוא מרגיש על איך שהוא חווה אותו את הגיבור הפצוע. הוא רוצה שמישהו אחר ייקח אחריות על חייו בלי להתחמק ובלי להיבהל מהערגה האינסופית שבו להיות מטופל בלי תנאים בלי מלחמות ובלי וויכוחים. לגיבור הפצוע נמאס להיות גיבור הוא רוצה סתם להיות פצוע אחרי כל כך הרבה שנים בהם סחב את הפצע איתו לכל מקום הוא רוצה מקום שיטפלו בו בפצע בטיפול הכי מסור וטוב שיש רק בשבילו רק למענו רק עבורו בשקט באהבה בהקשבה בחמלה בעדינות כי הוא עייף הגיבור הפצוע מהתפקיד הזה שהועידו לו חייו. מחדר מיון הפצועים הוא מגיע לטיפול, נמרץ ככל שיהיה רחום ככל שיהיה עד שיחלים. תמי.
תמי יקרה, מאחלת לך למצוא בעצמך את הכוחות לשים את הפצע בחזית. לא להסתיר, לא לשים אותו בצד, לא להעמיד פנים שהכל בסדר. לא להיות גיבורה. לפעמים כוחו של ההרגל, בעיקר הרגל הגיבורות (בשורוק) משתלט על החיים ומקשה להזדקק, למרות הכמיהה העזה למישהו שידאג ויטפל ויספק את הצורך הזה. לפעמים, הקושי להזדקק וההרגל להיות למשענת גדול כל כך... כל כך קשה להוציא את הדברים מהפינה ולאוורר אותם באור יום, בטח ובטח כשיש כל כך הרבה אנשים מסביבנו שזקוקים לנו... לפעמים אפילו אפשר להרגיש שהעשיה עבור האחר מאפשרת לנו להיות קצת פחות חלשים ועוזרת לנו להתמודד עם הקשיים שלנו. אני מדברת כמובן גם מהמקום שלי, מתוך הכרות עם עצמי והכשלים/יתרונות שלי (תלוי מי ומתי מסתכל...). מאחלת לך להמשיך ולהזדקק כך, בקול, ובגלוי, ולהעזר בטיפול הנמרץ והרחום ביותר שרק יכול להיות... שיהיה לנו סופשבוע נעים וחמים שמאפשר לצבור כוח ואהבה.
הוא צודק... צודק כל-כך... כל-כך צודק... הוא... המממ... את... את פשוט צודקת גיבורה פצועה (ומי יודע בכלל ועד כמה) ילדה אחת קטנה רוצה לנוח להיות מטופלת להרשות לעצמה להתערסל לינוק וגם אני... לו רק היה לי אומץ, הייתי כמהה למנוחה מן המלחמות, ההקרבה, הכאב ועוד הרבה הרבה מעבר לזה, אבל רגשות האשמה האלה שלא מניחים. בקושי מניחים אפילו לכתוב את השורות האלה. לא מגיע לנוח לעולם... תמי, תודה על השיר, והלוואי שנרגיש טוב, ונצליח לתת לנפש לנוח, לכאב לקהות. למצוא מרפא. הלוואי. שמרי על עצמך. חזק וקרוב ללב.
על ההקשבה, על התמיכה, על ההזדהות, על החיבוק ועל בכלל. שבת שלום ושנהיה כולנו בריאים וחזקים, תמי.
לתמי אני תמיד שמח לקרוא את יצירותיך ואף מתפעל. שיהיו לך רק דברים טובים. הידש
