ADHD

לדק' הידש היקר, קרתי באחד הפורומים את המכתב המצורף, ואני חיבת לאגיד שגם אני סובלת לADHD ואובחנתי רק לפני שנתיים. עד אז ניסיתי להתאבד, לחתוך את אצמי ועברתי כמה אישפוזים. מה דעתך? האם אנשים שיש להם את זה יכולים להשתקם? או שבאמת נמצא את אצמנו רק בכלא? בלי לקבל טיפול? תודה לך, איריס הנדון: מבוגרים עם תסמונת ADHD - הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות א.ג.נ. ברצוני להסב את תשומת ליבכם, אל אוכלוסיית המבוגרים בישראל הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, המוכרת בשם תסמונת ADHD. אוכלוסייה זו מונה כ- 5%-8% מכלל אוכלוסיית המבוגרים בארץ. אוכלוסיית המבוגרים עם ADHD, סבלה במשך שנות צעירותם מחוסר מודעות ומהזנחה כללית של הממסד ומוסדותיו. למעשה עד לפני כמה שנים, לא ניתן טיפול לסובלים מההפרעה, וכתוצאה מהזנחה רבת השנים, מבוגרים עם התסמונת סובלים מבעיות רבות ואינם מצליחים להשתלב בחברה. כמובן שיש בעלי תסמונת AD(H)D שהצליחו לבנות את חייהם, אפילו בצורה מוצלחת ביותר, ונוטלים חלק פעיל בחברה בישראל. מה ההבדל בין אלו שהצליחו לאלו שנמצאים בשולי החברה ? אני מניח שההתייחסות והמודעות של החברה קבעו את העתיד של חריגים-מוצלחים אלו. יותר נכון להגיד, שאם בעל התסמונת גדל במשפחה תומכת הוא הצליח לבנות את עצמו ולהשתלב בחברה, כי אתם הממסד עצמתם את עינכם! יכולתם לנווט ולתעל את בעלי תסמונת ADHD לאפיקים שינצלו את המחשבה המקורית שלהם, את התמסרותם הטוטלית לעבודה, את המקוריות שלהם ועוד תכונות שחסרות לאוכלוסייה הרגיל (מצ"ב מאמרים ומחקרים בנושא(. בשנים האחרונות התעוררתם באיחור של עשרות שנים, והתחלתם לטפל בבעלי התסמונות במערכת החינוך ובסביבה האקדמית. אני מודה לכם על כך, הבת שלי ADHD וכולי תקווה שהיא תזכה ליהנות מפירות אלו. אך מה קורה עם האוכלוסייה המבוגרת, אלו אשר לא היו ברי מזל ולא זכו לטיפול ותמיכה מהמשפחה ומהסביבה? את המבוגרים האלו לא תמצאו באוניברסיטאות ברחבי הארץ, גם לא במכללות. הם מאכלסים את בתי הכלא של המדינה (50% מאוכלוסיית האסירים בבתי הכלא, סובלים מתסמונת ADHD, לפי מחקרים שנערכו בארה"ב ובאירופה). הם מתאבדים בשיעור של פי 3 מהאוכלוסייה הרגילה והם חיים בשולי החברה עם בריחה מתמדת מההתמודדות עם הממסד. הספרייה של הכנסת מלאה במחקרים ומאמרים בצורך לטפל ולתמוך באוכלוסייה זו, והיא כולה לרשותכם. מה אתם מתכוונים לעשות בנדון? בנוסף, אני מעוניין לספר לכם את הסיפור האישי שלי: אני בן 46 , בגיל 40 אובחנתי לראשונה כסובל מהפרעת קשב וריכוז, תסמונת ADHD, האבחון נעשה ע"י המרפאה לבריאות הנפש בנתניה. כיום, אני מטופל בריטלין ומאז מצב שלי הרבה יותר טוב, אני הפסקתי עם האלכוהול וסמים קלים. השתתפתי בקבוצת טיפול במרפאה, האימפולסיביות שלי ירדה פלאים. אך אין לי עבודה קבועה, אני חסר רכוש ואין לי חסכונות, אך יש לי המון חובות לממסד, למוסדות שונים ולאנשים שתומכים בי כלכלית, שגם הם מתחילים להתמוטט כלכלית, באשמתי. יש לי שתי ילדות בנות 11 ו-12 שאיני יכול לפרנס, יש לי בן בצבא שאיני יכול לעזור לו בכלום. אני בעל כישורים רבים : פועל בניין, מסגר, נגר, חשמלאי(לא מוסמך), ממסגר תמונות, אינסטלטור, תאורן במה,מפעיל מערכות לייזרים למופעים, טכנאי מחשבים (לא מוסמך),טכנאי ט.מ.ס., ציוד בילוש, תיקון כבישים, בניית תערוכות, מנהל יצור ציוד לאירועים, מנהל משרד, ניהול בסיס נתונים נדל"ן, שיפוצניק, מפעיל עשרות תוכנות מחשב , הליכי יצוא/יבוא, אנגלית ורוסית כשפת אם ועוד... אני לא עצלן. בחיים לא קיבלתי דמי אבטלה, למרות שהיו תקופות שהייתי צריך, אך כאופייני לאנשים עם התסמונת, לא ידעתי לארגן את זה. בחיים לא קיבלתי החזרי מס ,למרות שעבדתי תקופות של מספר חודשים בלבד, בעשרות מקומות עבודה. לאחרונה החיים הובילו אותי אל מסלול של מודעות וטיפול בעצמי. פניתי למוסד לביטוח לאומי, על מנת שיכירו במצבי, ומה יצא מזה? בוועדה השנייה והקובעת (אני יודע בדיעבד) ישב מנהל מחלקה, רופא מומחה לגריאטריה ומחלות פנימיות, ולצידו פקידה, הוא בדק לי דופק ,לחץ דם ומישש לי את הבטן (כנראה הרגל ממחלקה גריאטרית(, שאל אותי אם אני סובל ממחלות כלשהן, עניתי שלא, מלבד זה שכמעט אין לי שיניים. ולאחר שבוע קיבלתי החלטה של הועדה - 10% נכות ודחייה של קצבת נכות. הנכות בתוקף מ אוגוסט 2004. להזכירכם, אני אובחנתי בשנת 2000, והלקות היא למעשה מלידה. מערכת החינוך יכלה לזהות את הליקוי הזה לפי תדירות הסילוקים מביה"ס ודוחות של המורים. ביטוח לאומי הייה יכול לזהות את זה לפי תחלופה גבוהה של מקומות עבודה (משם הם קיבלו תשלומים באופן סדיר(. אני פונה אליכם מכיוון שאני זקוק לעזרתכם! אני זקוק לשיקום, הסדר חובות עם הממסד ועם שאר העולם! נא התייחסותכם.

אם היית מאושפזת אז זה לא בגלל ADHD. אולי זאת הבעיה הראשונית שאח"כ נלוות אליה בעיות פסיכולוגיות ו/או פסיכיאטריות נוספות. לכן חשוב גם טיפול פסיכולוגי ולא רק טיפול תרופתי. חשוב לזכור ש-ADHD- הפרעת קשב והיפראקטיביות- היא בעיה נוירולוגית מולדת ואיננה מחלת נפש. אין הסכמה בקרב פסיכיאטרים אם צריך, או איך צריך, לטפל ב-ADHD אצל מבוגרים. ללא ספק, הבעיה קיימת אצל מבוגרים, אך הטיפול בריטלין איננו מוסכם על כולם, בגלל הסכנות הטמונות בו. כלומר צריך לטפל בבעיות שכיום מטרידות אותך ולא בבעיות שהיו לך בילדות. אם כיום הבעיה המרכזית זה להתרכז בלימודים אקדמאיים, או מקצועיים, אז יש מקום לשקול טיפול בריטלין, בתקופת הלימודים. מצד שני וזה הצד השני של המטבע- יש כיום הרבה ילדים ובני נוער (ולעיתים גם מבוגרים) שמקבלים ריטלין ללא צורך. כלומר הרבה פעמים נעשה שימוש בתרופה זאת גם ללא הפרעת קשב. במצבים כאלה הריטלין יכול להזיק מאד, כולל נזקים נפשיים, עקב איבחון חלקי או לקוי של הגורם המטפל.

לדור- עם כל הכבוד אתה לא יודע למה הייתי מאושפזת, וברור שADHD היא ההפרעה הראשונית. כתבתי שהיו לי נסיונות התאבדות ופציאה עצמית. זה שיש לי הפרעת קשב זה לא אומר שאני לא מבינה שצריך לטפל בבעיות שיש לי היום ולא במה שקרה בילדות, אבל אני פניתי לדוקטור הידש כי הוא מומחה ולכן אחכה לתשובה שלו. תודה לך.