'קישקוש' אחרון מחיה שמתחילה להתאזן

דברים הרבה יותר ברורים לי הבוקר- 18 שנה לא הייתי לגמרי מאוזנת. ועכשיו- פלאי הריספרדל והרופאים הנבונים (ד"ר ליסק, ד"ר הידש, דור, תרצה הפסיכולוגית וכל אלו..) ואפילו אותה רופאה שהתלוננתי עליה כל כך הרבה בפורום זה, סתם מתוך חוסר איזון ולא באוביקטיביות, וגם עובדת השיקום בביטוח לאומי שטרטרתי אותה שנים עד שמצאה לי את הפתרון הנכון (עבודה שמתאימה לי) וגם בזכותי אני, שלאורך כל הדרך ואפילו בתהומות הפסיכוזה - תמיד נשאר בי משהו הגיוני, שפוי, נבון ואופטימי, משהו שלי עצמי, האהבה שלי לעצמי שהייתה לי מגיל מאוד צעיר, הכשרונות שלי, וכו'- אני מתחילה להתאזן. וכל הסובבים אותי מרגישים את זה ושמחים בשבילי, וזה מאוד חשוב לי כי אני אימא לילדה בת 18 שזכותה שתהייה לה אימא מאוזנת, את אימא שלה האמיתית שהיא כמעט ולא זכתה להכיר לאורך חייה. עכשיו אני מתחילה לדמוע, וצריכה לחזור לעבודה, אז חיזקו ואימצו וכל טוב- חיה

חיה היקרה, חיממת לי את הלב ( ובוודאי לכולם כאן ). ילדי החל טיפול בריספרדאל לפני כחודשיים והוא מתאושש ומתאזן . חוזר לאט לאט לעצמו, לקסם , להומור, לחשיבה סבירה. הלוואי ואמן ויגיע גם הוא לאופטימיות ולתפקוד שאת מציגה כאן. התעודדתי מדברייך מאוד. כמה טוב ששיתפת . אני שולחת לך חיבוק ענק והערצה על החוכמה, ההערכה העצמית ( שבהחלט מגיעה לך ) ומברכת אותך מעומק הלב על התהליך הנפלא שעברת. יישר כוח !!

שמחה לשמוע , מעודד לקרוא את דבריך, הצליחי.. רק טוב , מיטל

לחיה אכן הדבר החשוב ביותר הוא את עצמך, תמיד רצית להגיע למצב טוב יותר וכאשר הבנת את הבעיה ועמדת על זכויותיך גם המצב השתפר. חשוב לדעת מה מגיע לך, לדרוש את הדברים באסרטיביות ולא לוותר. כל טוב דר' גיורא הידש