עוד שיר - על נפילה מסולמות

סולם האם סולם, שנופל בחדר ריק עושה רעש? נופלת מסולמות בחדרים ריקים האם הרעש הוא של הסולם או של גופך החובט בקרקע קרקע קרה, כואבת, שחורה. ואת, מחפשת סולם שיעלה אותך למעלה מתוך המקומות הכואבים הנמוכים כל כך והתקווה לסולם שכזה נופלת עליך באכזריות משאירה אותך, שוב, לבד עם כאבך. קרקע חשופה, ללא סולם היא לא המקום אליו את מייחלת. אני רוצה להביא אותך למקום אחר מרופד וצבעוני מקום שנותן לך מרחב בלי לחשוש מהתפרקות מקום מוגן שיכיל את כאביך שיחבק אותך שישמור אותך מהעולם שבחוץ או אולי מהעולם שבפנים שכל כך כואב לך עכשיו. מקום בלי סולמות נופלים ובלי נפילה מסולמות בלי רעש ובלי חבטות. מקום שקט, שבו תמצאי את השקט אליו את כמהה. שבת שלום לכולנו, תמי.

תמי ... ישנם סולמות ויש את הקרקעית ולמעלה השמים, ומה שבאמצע הוא זה שמחזיק אותנו שפויים, התחברתי לשיר שלך מאד כי אני חוששת שאני בקרקעית או אולי כמה שלבים בסולם לפני שאני נופלת למטה ואני מחפשת את הסולם הזה שיקח אותי כמה צעדים למעלה עד האמצע - שם יהיה לי הכי בטוח , שם אני מיחלת להיות. שלך , מיטל

תמי, השיר שלך הזכיר לי את המשחק סולמות וחבלים. כמה שהמשחק הזה מצליח לשקף את החיים שלנו. אנחנו מטפסים מעלה מעלה, ונדמה שהנה, הגענו לאותו מקום אליו נכספנו, אבל מעשה שטן, בצעד הבא שלנו ולפעמים אחרי שנים או שלושה צעדים, אנחנו גולשים מטה מטה במורד החבל, נחבטים ברצפה הקרה, לפעמים מוצאים את עצמנו הרחק מאחורי אותה נקודה שבה התחלנו לעלות בסולם. ולוקח זמן לאסוף את כל החלקים, לחזק אותם זה לזה, לפעמים בקשרים רופפים מאד, לזחול, ללכת ולפעמים אפילו לרוץ הלאה, קדימה, אל תחתיתו של הסולם. להביט מעלה ולתהוהת האם נצליח לעלות? האם לא נשמט בדרך? ואולי שוב נחליק למטה, נחבט ונחבל? אין תשובה ברורה, אבל טיבם של החיים שאנחנו מתקדמים בהם בקו לינארי למדי. אנחנו אלה שנותנים נפח לאותה תנועה, מסגננים אותה לעיתים ולפעמים מסתפקים בקו דק, שטוח. אני מאחלת לך להצליח ולמצוא מעט שקט ומרחב, כריות מגינות ומרבדים צבעוניים שיקלו עליך את השהיה במקום הקודם הנוקשה והכאוב. מקווה שתצליחי לזכור שמדובר בנדנדה - כשלמטה, כואב וקשה אבל מצליחים לעלות ממנה, להשקיף מלמעלה על הקושי ולחוות דברים אחרים, נוספים. ובינתיים, אנחנו כאן. את לא לבד.