מעשי זוועה במוסד רפואי פסיכיאטרי

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/011/720.html

כמה אלימות וכמה פטרונות יכולה לפעמים להיות במוסדות פסיכיאטריים סגורים, ללא פיקוח. ואולי המגמה של העברת המחלקות הפסיכיאטריות לבתי חולים כלליים תוכל לצמצם תופעות כאלה. וגם אולי לצמצם קצת את הסטיגמות על מחלות נפשיות. כי אם חולה פסיכיאטרי הוא חולה בבית חולים כללי, ולא "משוגע" שצריך לבודד ולהתגונן מפניו, אולי סוף סוף הציבור יתחיל להבין שמחלות פסיכיאטריות הן מחלות ככל המחלות, ואין משהו באישיותם של החולים שהופך אותם נחותים איכותית מאנשים חולים אחרים. אחד- מגיב באסטמה ללחץ נפשי, השני- בהתקף לב, לשלישי יש שבץ מוחי, והרביעי סובל מחרדות או מדיכאון או מסכיזופרניה וכד', והראייה לכך היא שגם מחלות נפשיות הן מחלות שנעזרים בהם בתרופות, כלומר משהו גופני, למרות שזו נחשבת מחלה נפשית, אבל האם נפש מגיבה לחומר? שאלת הגופנפש המפורסמת. לדעתי, בידודם של חולים במחלות נפשיות בבתי חולים פסיכיאטריים, האישפוזים הממושכים, והצימצום של השיקום בקהילה, יוצרים הפרדה מסוכנת שמביאה לסטיגמות וגם לאלימות כלפי החולים. לעומת זאת, העברת הטיפול בחולים למחלקות בבתי חולים כלליים, טיפול בקהילה, שיקום, ואולי גם יותר אנשים עם מחלות נפשיות שיספרו את הסיפורים האישיים שלהם, יכולים לתרום לצימצום התופעות הקשות המתוארות במאמר, צימצום חוסר האונים והסטיגמות. שבוע טוב, תמי.