חרדות והרצח הנורא

לכולם שלום, קשה מאוד לדבר בצורה הגיונית ורפואית כאשר אנחנו שומעים על הרצח הנורא ובמיוחד שהוא נעשה על ידי האב. אנחנו "יכולים להבין" רצח כאשר הוא נעשה על ידי עבריין, רצח של אדם זר תמורת כסף וכדומה, אנחנו מבינים זאת לא מפני שרצח הוא בסדר אלא מפני שמקרים אלו הם שכיחים יותר, לשימחתינו פחות בארץ ויותר בארה"ב. אבל רצח של אב את ביתו, ובנוסף הצער שהוא ביטא בטלוויזיה ורבים מהציבור הזדהו איתו זו תופעה לא מובנת, ורבים מיד חושבים על מחלת נפש, דיכאון וכדומה כאשר הוא נשלח כבר היום לבדיקה פסיכיאטרית... במקרה זה לפי מה שפורסם המניע הוא כנראה נקמה, נקמה באם, כאשר הוא ניסה לפגוע בדבר החשוב ביותר לאימה בילדה שלה. יתכן והייתה פה התנגשות בין אהבתו לילדה ורצון הנקמה כאשר הנקמה הייתה יותר חזקה. כל אדם רגיש היה מעורב במה שקרה בימים האחרונים והזדהה עם הדאגה לילדה והרצון לצאת ולחפש אותה או לעזור בכל דבר, ובמיוחד כל אחד שיותר רגיש עם חרדות או דיכאון. כבר כתבתי לא פעם שדיכאון וחרדות קיימים אצל אדם עם מצפון והאנשים שיש להם מצפון הם כואבים יותר את מה שקורה. לכן גם החרדות רבות יותר וגם המחשבות והדאגות לילדים הפרטיים שלנו. חשוב לי להדגיש שכל אדם נחרד ומודאג ממה שקורה, גם אם הוא סובל מחרדות וגם אם לא. גם הבן שלי שהוא אב צעיר לתינוקת בת חצי שנה התקשר אלי ושאל מה קורה ובהחלט הוא היה מודאג ושאל איך זה יכול להיות. אני לא חושב שיש לדברים קשר לתרופות שניטלות. להיפך, אדם הסובל מקושי נפשי ומטפל בכך מצבו יהיה הרבה יותר טוב והוא יותר אחראי מאשר אדם אשר סובל מבעיה נפשית ואינו מטפל בכך. אני לא אתפלא אם מדובר על אדם עם בעיה נפשית והוא לא טיפל בה. לכן אני חושב שכדאי להניח בצד את השמועות והדיון במקרים הנדירים שבהם הועלה ספק ונשאלה שאלה האם התרופות מסוג פרוזק עלולות לגרום להתפרצות רגשית. על כך אולי בדיון אחר, מי שמאוד לחוץ יכול לחפש בעמודים הראשונים של הפורום כי כבר היה דיון בזה. במקרה זה מדובר על דבר קיצוני ביותר וחריג, כולם מזועזעים וחרדים לילדיהם ולקרובים שלהם, אבל אני מציע שנניח את הקשיים הנפשיים בצד ונחשוב על הדברים כמו כל אדם מהישוב. זה המסר העיקרי שלי. כך שצריכים להיות חזקים, מי שסובל מקושי נפשי, מי שמטופל יש לו רגשות ומחשבות כמו לכל האנשים, עדיף לראות את המשותף שהוא רב מאשר ההבדלים. כמובן שיתבררו פרטים נוספים בנושא זה ולכן נמשיך בדיון. ביי לכולם דר' גיורא הידש

הסתכלות פסיכיאטרית היא מוצא טוב ונוח לטאטא את אדון פימשטיין אל תוך הקטגוריה של "אי שפיות זמנית". יש ואנשים מחפשים נקמה.. קורה... ברגע אחד של כעס א' יפנצ'ר לב' את גלגלי המכונית שלו, ב' יגנוב לג' חפצי ערך או יפרוץ לביתו... אבל נקמה על גב של ילד קטן? אולי היתה גניבת זרע (אולי!)... אבל הזרע הגנוב היה עד יום שבת חי וקיים. היתה לו נשמה, וגוף, ושם... "הודיה". שם כל כך יפה שאני הייתי רוצה לתת לביתי שלי כדי להודות על נס הבריאה. זיעזע אותי היום לחשוב מה חושבת תינוקת קטנה ברגעים שכאלה... "אבא, למה?" אלי פימשטיין היה איש מנותק, קצת מוזר, דיכאוני אולי... אדם המוכר לגורמים מתחום בריאות הנפש אני לא יודעת אם אני מדוכאת או חרדה... אולי חרדה כן... חרדה לגורל של חברה כזו שבה אדם אחד קם על ילד שלו הוא נתן חיים רק לפני פחות מחודשיים ומתייחס אליו כמו לחפץ. אה? רימית אותי? אני אקח לך את הילדה... ומה על אותו אב ששם את ידו של הבן מעל להבה, וטלטל אותו הפוך במרפסת בחוץ? גם הוא לקח תרופות? הבעיה היא שלהיות אב זו לא תורה גדולה.. כל אחד יכול להיות "אבא" - זה כן

גם אם הייתה גנבת זרע מה התינוקת אשמה ??? היא הייתה יצור חי וקיים. איך אפשר להרוג אדם אחר? היא הייתה בסה"כ ילדה קטנה שטרם הספיקה לראות ולעשות משהו בחיים שלה. מה הכוונה לאי שפיות זמנית? זאת הגדרה ממש מגוחכת. או שאתה שפוי או שלא! זאת סתם דרך לבריחה מאשמה. פתאום כל עבריין טוען לאי שפיות זמנית. 'אי שפיות זמנית' זאת סתם הגדרה שבעזרתה עו"ד מנסים להקל על עונשו של הרוצח שאותו הם מייצגים. טוב שהוא לא טוען שהמצב הביטחוני מקשה עליו ובגלל זה הוא עשה את זה... התמונות שלה שפורסמו בעיתון ובטלוויזיה, עם החיוך והפרצוף המתוק, לא יוצאות לי מהראש.