אם כבר עסקינן בשירים על דיכאון...

עיניים חומות חולות בתוך האישונים כמו מאפלה נקודות אור אדומות דיכאון דמעות כחולות שנושרות לך על הצוואר שמלה מקושטת פרפרים את יודעת שקשה ככה. ידיים קפואות רוצות מגע אפילו של כלב אבל ידיים קשורות ל מיטה אדם בריא מולך נראה כל כך לא מציאותי לוקח דגימה מוריד שסוע בתוך ידך במסדרונות יש תחרות מי הכי שפוי את לא משתתפת. רגליים קטנות מסתבכות בחוטים של שמיכה שיר בלילה בוקע מתוך חדר חשוך דמויות אפורות על הקיר קיא בתוך שקית שקופה וביקור כל שעה וחצי. עיניים חומות רוצות עולם שפוי כשתפסו אותך הרגשת מוגנת עכשיו לא צריך להתמודד עם כל העולם בחוץ בחלום את רצה למקום אחר כחול את חופשייה בלי חוטים בלי חבלים בלי כדורים אבל זה רק חלום אף אחד לא יודע כמוך איך זה לחיות שם בלי אף אחד שיעזור להיות לבד גרה בתוך דיכאון.

הדר תודה תודה תודה. בכיתי מדבריך. רוצה להיכנס איתך לתוך הבדידות הזאת, במחלקה. לתת לך יד ולשחרר מהכבלים, החוטים, הכדורים. הנפש שלנו חזקה מהדיכאון הזה. בואו ניתן ידיים ונצא ממנו, יחד, מחוזקים. בואו נכריז מלחמה על המוות הפנימי הזה. בואו נהפוך את הדיכאון לכוח הכי חזק בעולם, כוח שמנפץ את הבדידות ומגיש יד לכל מי שסובל כל כך מהמחלה האיומה והבודדה הזאת. את כותבת מקסים. יש לך עוד? שלך, תמי.

תודה לך,תמי.אני שמחה שהצלחת להתחבר לדברי אך גם עצובה על כך. אני מקווה שאנחנו יותר חזקים מהדיכאון הזה.משהו בפנים אומר לי שכן,יש עוד תקווה והוא לא ינצח אותנו! יש לי עוד שירים אם את רוצה לקרוא באתר הבא,הנה קישור: http://stage.co.il/Authors/24245 רק טוב שלך, הדר

הדר, נכנסתי רק לשאול שאלה אך כותרת השרשור שלך גרמה לי להכנס. מאוד התרגשתי משירייך, קראתי רבים, את כותבת מאוד נוגע, זורם, חזק. דמעות של הזדהות בעיני. גם אני כותבת באתר - בפורום השירה שם, משתחררת מהכאב. גם התגובות החמות , החיבוקים הוירטואלים שאני מקבלת כתגובה לשירי מאוד עוזרים. אני משתתפת קבועה שם, אשמח לראות אותך שם. בתקווה לרגעים של אושר אני