עד יעבור זעם
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
היי, אני צריכה עצה אובייקטיבית. עזבתי עבודה לאחר 3 שנים שבאמת סבלתי בהן...היה לי לחץ ומתח שלא נגמרו עד שהחלטתי לעשות סטופ מחשש שיפרוץ אצלי איזשהו תסביכון כי הרגשתי שהשתגעתי ממש. יש לציין אני מאוד רגישה ולוקחת קשה הכל!!! יתכן והתחושות הללו היו כה סובייקטיביות והמתח שחשתי בו לא היה באמת כזה עצום.עדיין זו תחושתי וזה מה שחשוב כעת. אני כבר 3 חודשים בבית ללא עבודה ומרגישה הכי טוב שבעולם...רגועה ושמחה. פתאום אני מבינה כמה היה קשה לי להיות בעולם התעסוקתי עם התחרות ועם המשחק החברתי שחייב לשחק כי אתה בא במגע תמיד עם אנשים. אני ממש בבעיה היום כי לא בא לי לחזור למעגל הלחץ הזה ונראה לי בעקבות הניסיון המר שלי שזה בדיוק מה שאני ארגיש ולכן בזמן הזה של ההפוגה אני מרגישה שאני חייבת להחזיר לי את הכוחות הנפשיים "למלחמה" הבאה. אני כן מחפשת עבודה ובכנות מתוך תקווה שלא יקראו לי לראיון ובטח לא בא לי להתקבל זה ממש אבסורד אבל בפעמים אחרות שבהן הייתי מובטלת הייתי דכאונית ממש בוכה ומרגישה חסרת ערך לחלוטין. כעת אני חשה שדי מספיק עם הלחץ הזה ולא יקרה כלום אם תהיה לי תק' רוגע ויהיה מה שיהיה.נמאס לי להרגיש כ"כ מועקה בתקופות הביניים הללו וממש הצלחתי כנראה בשכנוע העצמי עד כדי אי רצון לעבוד????? אני לא באמת רוצה להישאר חסרת תעסוקה לנצח אבל כרגע זה מה שעושה לי הכי טוב ואני חשה שאם אתקבל בקרוב לעבודה שוב אכנס עם תחושות שליליות וקשות שלא אצליח שלא אהיה טובה שארגיש מתח בחזרה ובהליכה לעבודה... נשמע מטורף אבל אני מרגישה כ"כ רע עם עצמי ונוקשה. בפועל,בניסיון שלי בעבר כן הוכחתי את עצמי ודי שמתי לעצמי מחסומים כדי לא באמת להתקדם... חבל לי שאני מרגישה כך.אבל זו המציאות. בוודאי תמליץ על טיפול כי מדובר במשהו כולל יותר - כרגע זה לא רלוונטי מסיבות אישיות. לכן,אשמח אם תיתן לי עיצה האם כן לצאת לשוק העבודה?? האם לתת לזמן לעשות את שלו? ובקיצור כיצד לנהוג.. השאלה מגיעה מכיוון שיש לי ראיון שני ממש בקרוב ונראה לי שהתשובה יכולה להיות יותר חיובית משלילית...העבודה לא ממש קוסמת לי אבל אני חוששת שמא לא אמצא משהו טוב יותר בעיר בה אני מתגוררת ושוב...אני מנסה למצוא משרה שאולי לא תהיה הכי מעניינת ומפתה אך שיהיו בה הדברים האחרים שכה חשובים לי כמו - אוירה טובה. אני נוטה להעריך את הסובב יתר על המידה ולכן מחפשת פחות ראש גדול ועבודה בחברה שאינה יותר מדי משכילה ואולי מבחינת גיל העובדים שמבוגר ממני - יתכן והביקורת שלי תפחת..דווקא בקרבם. האם שיקוליי רציונליים או מטופשים ? אני מכירה כ"כ את בעיותיי כך שאני מנסה למצוא לי פתרון (זמני לצערי) שיתן לי עוד מרווח זמן עד ההתמודדות הבאה. חיים קשים. נכון??
עינת היקרה קודם כתבתי לך הודעה די ארוכה שנמחקה לי בטעות, אז אכתוב שוב, יותר בקיצור. לדעתי חשוב מאד שתרגישי טוב במקום העבודה שלך, האווירה היא בהחלט שיקול מאד רלוונטי, ואותה רק את יכולה להעריך נכונה. לכן, בראיון עבודה שלך, תגיעי עם ראש פתוח, ותראי איך את מרגישה, מה הלב אומר לך. תתרשמי מהמראיין, כאילו היא עומד אצלך למבחן, ולא להפך. תבדקי עם עצמך מה נכון לך. את נראית לי עם מודעות עצמית מאד גבוהה, תסמכי על עצמך ועל השיקולים שלך. מה שחשוב הוא לא מה ש"נחשב" אלא מה שמורגש נכון, שיתן לך כוחות, שיאפשר לך להרגיש טוב עם עצמך ועם עבודתך. כשאת סומכת על עצמך ומקשיבה לעצמך, את יודעת טוב מאד מה לעשות, טוב יותר מכל אדם שמייעץ לך. תרגישי טוב ובהצלחה, תמי.
לעינת איני רוצה לייעץ לך באופן פרטי מה לעשות אבל אנסה לעזור בכללי. איני חושב שכל האנשים הם "אותו הדבר" ואיני חושב שכולם צריכים לעבוד ולהיות תחרותיים. השאלות הן מה מתאים לך, מה את יכולה לאפשר לעצמך, ובמיוחד מה מתאים לך כעת? כך שעליך לקחת את כל הגורמים בחשבון ולראות מה הדבר המתאים לך ביותר. כפי שאת רואה הדגש בדברי הוא - מתאים, ובשום פנים ואופן לא הייתי כותב - נכון. נכון הוא דבר חברתי וסטנדרטי, ומתאים זה הדבר שהולם אותך ביותר. כמובן שצריך לשלול דיכאון או קונפליקטים נפשיים שאת רוצה או לא רוצה להתגבר עליהם, אבל אני חושב שלא זו שאלתך. שבוע טוב דר' גיורא הידש
