מכורע למאניה

שלום ד"ר הידש וחברים, רציתי לשאול האם יש נזק במצב מאני? אצלי הדבר מתבטא בחוסר שינה, עוררות יתר מטורפת, פעילות יתר בכל - עבודה, לימודים, חיים חברתיים, פעילות מינית מופרזת ביותר (אך בטוחה) - וקשה לי להבין למה סבעצם לרצות להפסיק את המאניה? גם בהתקפי בזבוזים זה נעצר אחרי כמה אלפי שקלים - ומצבי הכספי די בסדר למרות זאת. האם המאניה רעה רק כי מבטיחה גלישה במדרון והגעה למצב דכאוני או שיש נזק כלשהו במאניה עצמה? אם אפשר היה לא להגיע לדיכאון, האם עדיין המאניה הייתה "גרועה"? תודה רבה.

מאני יקר אתה מתאר מצב כל כך מוכר, של הקושי להבין במצב המאני, למה בעצם זה מסוכן, כי הרי זה כל כך כיף, להיות ברמות אנרגיות כה גבוהות, יצירתי ומסוגל, ומה בעצם הנזק, כמה אלפי שקלים? אז זו באמת שאלה. כי דברים שאתה אולי חווה כלא מזיקים, יכולים להחוות על ידך כלא כל כך מאוזנים כשתרגיש אחרת. גם אם לא תיפול ממש לדיכאון, לא תוכל להישאר במאניה הזאת כל הזמן. היא תחלוף, עם תרופות או בלעדיהן, באיזשהו שלב, ואז השאלה היא מה תגלה על המצב בו היית. האם באמת לא היה נזק בפעילות המינית המוגברת, אולי לא נזק של מחלת מין, אבל איך תרגיש מול אותן נשים שהיית איתן, איך הן ירגישו איתך? ומצבך הכלכלי, האם לא תצטער שהוצאת כל כך הרבה כסף ולא חשבת על המחר? ומעבר לזאת, העייפות, כי הרי אי אפשר להיות בקצב הזה של החיים כל הזמן, וכן תבוא איזו נפילת אנרגיה, גם אם אינה דיכאון של ממש. מצבים קיצוניים בחיים יש בהם סכנה. דיכאון יכול להביא לייאוש שיביא למוות, למאניה יכולה לגרום לאיבוד שליטה ולהתרסקות כזאת או אחרת. יש שאוהבים סיכונים. מוכנים ללכת רחוק, עד הקצה. ויש שלומדים מהניסיון של עצמם, שכדאי להאט מעט את הקצב, לאזן את האנרגיות, כדי לשמור את הכוחות לפעילות חיים חיונית אבל לא הרסנית. אבל בסופו של דבר, איש הישר בעיניו יעשה. העיקר שתהיה בריא. תמי.

למאני אכן הבעיה במאניה שיש בה משהו שמושך להמשיך בה, ולכן הסכנה היא שפעילות היתר תתגבר וכן תצא משליטה. הסכון השני הוא שאחרי פעילות היתר בא הדכאון...., כך שצריך לקחת גם את הדיכאון בחשבון... כל טוב דר' גיורא הידש

הי מאני, לפי מה שאתה כותב לא נשמע שהגעת באמת למאניה אלא רק להיפו-מאניה, שהיא אכן מצב שהרבה אנשים לא היו מוותרים עליו. המאניה לעומת זאת היא לא חוויה כל-כך נחמדה בלשון המעטה, או לפחות כך אני חוויתי אותה. אנשים בסביבה שלי בטח חשבו שאני לוקח סמים, איש אחד אמר לי אחר כך שנראיתי כמו סמרטוט. זה הגיע למצב כזה שהייתי חייב להתפרץ עד כדי כך שאישפזו אותי בכפייה, וכשהגעתי לבית חולים רציתי להיות שם, רציתי כבר לנוח מכל זה. הרגשתי טוב מאוד בפעם הראשונה עד שחשבתי שאני בגן עדן, אבל בד בבד זה היה גם גיהנום. אני לא מאחל לך את זה, אבל אני אישית מוכן לוותר על ההיפו-מאניה ולא להגיע למאניה. לי נשמע שלא חווית מאניה באמת אלא רק היפו-מאניה ואתה לא יודע במה מדובר וכמה סבל יש בזה, ואני מאחל לך שלא תחווה את זה. וחוץ מזה, להוציא כסף על דברים מהנים אפשר גם במצב מאוזן, גם לעשות הרבה סקס אפשר גם במצב מאוזן, וגם כל שאר הדברים שציינת. למה אתה צריך להיות בהיפו-מאניה בשביל זה? רק בריאות מיכאל