מקרה משונה

שלום רב, אני אשתדל לספר את המקרה ברצף כרונולוגי: חברה שלי בת 25 היא בחורה מאוד רגישה (במיוחד לביקורת). לפני כשבועיים היא התחילה להתלונן על דפיקות לב והזיות. חשבנו שמדובר בתופעת לוואי של התרופה "אופלודקס" - אותה היא לקחה עקב דלקת. היא גם נתקפה בהיסטריה ובכי עקב כישלונות בקורס באוניברסיטה. היא החליפה לאנטיביוטיקה אחרת אך כנראה שדפיקות הלב המשיכו. ביום שני ייתכן שחברה שלי חוותה "התמוטטות עצבים" כלשהי במקום העבודה בגלל לחצים רבים ב-2 העבודות שלה, היחסים איתי, הלימודים באוניברסיטה ואבא החולה במחלה סופנית. באותו ערב היא התקשרה אליי מבולבלת, נסערת ולא הגיונית והיא נסעה להוריה. אין לי מושג בדיוק מה עובר עליה מאז, מכיוון שהיא נמצאת בהשגחת הוריה. ידוע לי שהיא נפגשה עם פסיכיאטר שלא נתן לה תרופות או משהו בסגנון, אלא אמר שהיא צריכה לנוח מכל הלחצים ותוך כמה שבועות זה יעבור כי היא "מבולבלת". הימים עוברים ובינתיים החברה שלי התקשרה אליי כמה פעמים: פעם אחת היא נשמעה זחוחה ואמרה שהיא נפרדת ממני - ההסבר שלה לכך לא נשמע הגיוני. כחצי שעה לאחר מכן היא התקשרה שוב, נשמעה בוכיה ואמרה שהיא אוהבת אותי ומתגעגעת אלי. יום למחרת היא התקשרה אליי במצב רוח מרומם ואמרה שהיא מתגעגת אלי ואוהבת אותי. אולם, דברים אחרים שהיא אמרה רמזו לכך שהיא לא בדיוק מחוברת למציאות: היא אמרה שהיא מרגישה טוב והיא לא מבינה למה אימה לקחה אותה לפסיכיאטר; היא הסבירה את מה שקרה לה ביום שני "כאיבוד תחושת הזמן"; היא התקשרה אליי לטלפון הקווי בבית ולמרות זאת היא חשבה שאני עושה לה הפתעה ומחכה לה בגינה ולכן היא יצאה לגינה - למרות שהסברתי לה שזה לא הגיוני שאני שם; היא דיברה על אירוסין, בית חדש, חתונה כעובדות מוגמרות אבל במציאות אנחנו רק חשבנו על זה. עד כאן המקרה, אודה לכם אם תוכלו לחוות את דעתכם, בתודה מראש, נעם

לנעם, קשה לדעת ממה שאתה כותב מה בדיוק מצבה, אך אם אתה ואחרים חוששים שמצבה לא טוב ושהיא מנותקת מהמציאות אולי כדאי לפנות לפסיכיאטר נוסף שיבדוק אותה. מקווה שעזרתי גם אם לא נתתי "תשובה", אני.

תודה על המענה, לצערי אני לא יכול לדעת מה מצבה האמיתי (ואני לא יודע אם מישהו בכלל יכול לדעת בשלב כזה). ההורים שלה מרחיקים אותה ממני ומשגיחים עליה. החברה שלי נוהגת להתקשר אליי בשעות הערב ולשאול איפה אני ולמה אנחנו לא מתראים ולהגיד שהיא לא מבינה למה היא נמצאת אצל ההורים שלה ושהיא רוצה להתחתן איתי ושאני אקנה לה בית ומכונית (נושאים שדיברנו עליהם הרבה כשהיינו ביחד אבל נראה שהיא נהפכה לאובססיבית לגביהם והיא "נעולה" עליהם כעת). באיזה שהוא שלב אימה מנסה לשכנע אותה לא לדבר איתי כי אני "עסוק". ייתכן שהפסיכיאטר שעימו הן נפגשו ביקש לתת לה "מרחב נשימה" כדי שהיא תירגע ולכן אני מוצא מחוץ לתמונה. נכון לעכשיו אימה הנחתה אותי לסנן אותה ולא לענות לטלפונים שלה וזה קשה לי מאוד כמובן. בשיחה של הערב ניסיתי לשאול את החברה שלי איך היא מרגישה ומה היא חווה והיא ענתה: דפיקות לב והזיות של קולות של אנשים מוכרים שאומרים לה להיפגש איתי. לי אכן נראה שהיא בעולם משלה ולא בדיוק מבינה מה עובר על עצמה ומה עובר על אחרים. בשיחת הטלפון של אתמול בערב התייפחתי בבכי באוזניה של חברתי - כי נשברתי - והיא ממש לא הבינה על מה אני בוכה ועל מה אני מדבר - היא כנראה איבדה קשר למציאות אבל היא רואה טלוויזיה וזוכרת דברים שאני מתפלא שהיא זוכרת. המצב שלה נשמע לי מאוד משונה ואני חושש שהיא חלתה במחלת נפש ושהיא במצב פסיכוטי (אולי סכיזופרניה למרות שאין לי מושג - אני פשוט פסימי ביותר). כנראה שרק הזמן יגיד אבל לי אין סבלנות. בשיחה הבאה שלי עם אימה אנסה לברר מתי יש לה שוב ביקורת אצל הפסיכיאטר ואציע אולי פסיכיאטרית - מכרה משותפת - כחוות דעת נוספת.