השיתוף - לא יאומן כמה מקל

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה

14/12/2005 | 10:46 | מאת: אמא לילד עם סכיזופרניה

תפילה אלוהים, אלי הטוב, אם אתה רק שומע אותי, זכור לי חסד נעוריי. רק תפילה אלי. עזור לילדי שלי להחלים מהנורא מכל. השב אותו אל עצמו, אל העולם הזה ...ואליי ויותר לא אבקש. אני טובעת בים הצער הזה ומתה בתוכי. מאבדת יכולות ושפיות. משותקת. קמלה. אינני. טובעת במצולות הבלבול והכאב. נעלמת לאהוביי ואוהביי. אלי הטוב, אני מודה לך על כל שנתת לי בחיי והיית שם איתי. הגדלת והעצמת אותי בהצלחות הגדולות. בחוויות המרגשות, בתעצומות האהבה, בטיולים, בשליחויות לחו"ל ובשליחויות שבין אדם לחברו. לרומם, לסייע, לוותר, לחזק ולגבות, לכוון דרכים אבודות של מכריי, היית איתי אז. כיוונת אותי. היית איתי באובדנים, במלחמת הקיום וההישרדות לאחר גרושיי, כשפגעו בי, כשנפגעתי. דאגת שיהא ליידי מלאך שומר והרגשתי זאת תמיד. אל רחום וחנון, אל תשליכני עכשיו כשאני כל כך והכי זקוקה לעזרתך. אנא השב לי את הדעת והתבונה לעשות את הנכון. כמו פעם. אל תשאיר אותי לבד בתופת הזו. ורק עוד הפעם הזו... רק הפעם.

14/12/2005 | 18:54 | מאת: אמא רחוקה

אהבתי והתרגשתי, אני אומנם לא פניתי לאלוהים, כי נראה לי שתמיד כשאני זקוקה לו הוא עסוק ,אבל בהחלט מבינה מה עובר עליך ויכולה אולי לעודד בזה שאומר שעברתי דבר דומה לפני כמה חודשים והיום זה היסטוריה ( אולי עד לפעם הבאה) אבל כשהייתי עמוק בפנים ולא האמנתי שזה יעבור ניסיתי לחשוב על התקופות האחרות הקשות שהיו ואיך הם בסוף עברו ושאולי גם זה יעבור , וזה קצת עזר. לגבי הזיפרקסה היה לנו ניסיון מוצלח מאוד באיזון , אבל יש את תופעת ההשמנה שהבת לא אהבה . את צריכה המון כח עכשו ואני יודעת שלפעמים אין אותו ופשוט רוצים להעלם אבל תנסי להתיחס לזה כאל מצב זמני , אני צחצחצתי חרבות ויצאתי לקרב, בידיעה שזה הקרב החשוב ביותר של חיי ואני אנצח בו !! אנחנו איתך

14/12/2005 | 22:19 | מאת: תמימי

אימהות יקרות איתכן במלחמות ואיתכן בתפילות. אכן, גם בעיני, השיתוך מקל, וגם התפילה. וגם המלחמה, במובן של הנחישות, לא לוותר, לא להיכנע, לא לאבד תקווה. רק טוב לילדים ולכולנו, תמי.

14/12/2005 | 22:57 | מאת: נורית - אמא של חולה סכיזופרניה

תודה אמא'לה יקרה. שמחתי לשמוע שהזיפרקסה עזרה. אני יודעת כמה זה חשוב ואני מקווה שכשיבוא האיזון המיוחל ננסה לטפל גם בהשמנה. אגב, מיכאל מספר שאצלו לא היתה בעייה כזו. יקירה, אני ב"קרב" הזה 7 שנים, מותשת. הייתי חזקה וגיבורה לאורך כל הדרך אך לאחרונה משהו נשבר בי. התפרקתי. היום דיברתי עם בני בטלפון ומכיוון ששמעתי לראשונה בקולו משהו יציב - זה העלה את מצב רוחי ואני קצת מעודדת עכשיו. אני מקווה בשביל כולנו, החולים וההורים שנדע ימים טובים יותר. תמיד תמיד כשאני משתפת פה ומקבלת תגובות - אני מתעודדת ומתמלאת. לא יאומן כמה כוח יש פה באתר הזה... אני מקווה מקווה להטבה... ולך, תודה גדולה. נ.ב : יש לי שאלות אלייך בקשר לביתך, האם אפשר לפנות אלייך לכתובת ישירות???