מה קורה איתי ?.....

אני חמישה חודשים אחרי לידה (ילד שלישי), עברתי שנה מטורפת למדי שכללה את ההריון והלידה, מעבר לדירה שכורה ואח"כ לבית חדש עם המון ריצות ולחצים ועבודה במשרה מלאה. עכשיו אני מוצאת את עצמי לא אחת בהרגשה ריקנת ועצובה. בא לי לפעמים לשבור את הכלים ולא לעשות כלום. היום זה קצת השתפר אבל הרבה פעמים אני מרגישה לחוצה ושאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי וזה מתבטא אפילו גופנית בכאבי בטן, קוצר נשימה וכו'. ההרגשה הדכאונית לפעמים מלווה בהרבה רוגז שאני מוציאה הרבה על הילדים וגם על הבעל. המצב הזה נמשך כבר כמה שבועות, אבל אני מרגישה שיש שיפור. האם נראה לך שזה סתם לחץ או שכדאי לפנות לטיפול? (פסיכולוג? פסיכאטר? תרופות?) אשמח לחוות דעתך ותודה מראש!

אני הייתי מתחיל עם רופא המשפחה לבדיקות כלליות , וגם לספר לו על המצב (לחצים ,רוגז, דיכי' ) , יתכן שהרופא יתן לך כדור להרגעה לתקופה קצרה (כגון וובן) או כדור לטווח יותר ארוך (כגון פקסט).

לשרונית אני מצטרף לדבריו של דורון כדי להיות שקט מבחינת הצד הגופני. מהבחינה הנפשית הדברים מורכבים, את כותבת שאת נמצאת במצוקה ולעתים אף בדיכאון בגלל עומס וסיבות חצוניות (בהבדל ממצבים תוך נפשיים ללא לחצים חצוניים), כמובן שעם הרגיעה במצב החיצוני עשויה להיות רגיעה גם במצב הפנימי. לעתים גם כאשר הלחצים החיצוניים נרגעים עדיין יש מתח פנימי וקשה לחזור לתפקוד הקודם, במצבים כאלו מתחילים לשקול פניה לגורם מקצועי. אם המצב משתפר (כפי שאת כותבת) אז אולי כדאי לחכות, אם אין שנוי או שהשינוי איטי מדי אז שוב צריך לשקול התערבות מקצועית. כך שאת מבינה שהתשובה מאוד יחסית וצריכה להיות מותאמת לכל אחד, השאלה היא מה מתאים לך? האם ישנה פגיעה בתפקוד והאם המשפחה שלך סובלת בגלל המצב הנפשי שלך? בטיפול אני מתכוון לשיחות או תרופות, גם כאן צריך לשקול את המצב - שלך, וגם את העדיפויות שלך. בדרך כלל השאלה אינה האם את חייבת טיפול, כנראה שהמילה חייבת אינה מתאימה, השאלה צריכה להיות האם טיפול עשוי לעזור לך ולשפר את המצב או לזרז את שיפור המצב? שאלות רבות והתשובות מאוד יחסיות ואישיות, לכן הייתי ממליץ במידה וקשה לך לפנות לאיש מקצוע ולראות מה קורה. כל טוב דר' גיורא הידש