רמות סרוטונין במוח...
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום לכל המשתתפים נו, שוב פעם דכאון, אין לי כוח לזה. זה מיותר, סתמי. אולי אני סתם מודאג. הייתי היום בפגישה אצל הפסיכולוגית שלי וכמעט לא דיברתי. משהו מעיק עלי. דאגות יום-יום? מחסור באהבה? מחסור בתשומת לב? לקחתי מהספרייה את ה"מאהבות" של ילניק, ואת "עזאזל" של אקונין. נשכב במיטה ונקרא, אחרי זה נלך לעבודה. מחר פגישה עם הפסיכיאטר. עוד עבודה. העבודה עוזרת, היא משכיחה את הריק. הסחת דעת קלה. הפעם זה לא כל-כך אלים כמו בפעמים הקודמות. מועקה קלה, הרגשת עצבות סתמית. אולי אני בכלל לא בדיכאון. זהו, אין לי מה לומר באמת... מיכאל
מיכאל היקר ואולי מדובר בסתם מצב רוח? לפעמים גם זה קורה... לא תמיד כל דיכדוך הוא באמת דיכאון... מאחלת לך רק טוב והמון בריאות ומשמעות, תמי.
הי תמי, כן, לא יעזור כלום, כל יום סגרירי מעכשיו יעורר בי פחדים שהנה בא לו הוריקן. כמו שכל יום שמש, יעורר בי את הפחד מחמסין. בכל מקרה, הפסיכיאטר שלי היום ממש כעס עלי, הוא אמר שהאינטילגנציה שלי מטעה. זה היה בגלל שהפסקתי את הליתיום על דעת עצמי, וביקשתי ממנו להוריד לי את הזיפרקסה לחמישה מ"ג. הוא אמר שאם אני אמשיך ככה, אני בודאי ארצה להוריד את התרופות לגמרי, ושאל אם בית החולים הולך להיות הבית השני שלי. בסוף סיכמנו שאני אמשיך ליטול זיפרקסה 7.5 מ"ג... למה אני כל-כך נגד התרופות? אולי כי אני מרגיש שמצב הרוח שלי יהיה הרבה יותר טוב בלעדיהן. שהתרופות מדכאות אותי. עוצרות את היצירתיות שלי, פוגעות בביטחון העצמי שלי. אבל האמנם כדור כה קטן ומסכן יכול לגרום לזה? אולי אני מתגעגע להיות במאניה שוב פעם, להיות מאושפז שוב פעם. הרי כשהייתי שם הרגשתי טוב, ועכשיו אני די מרגיש על הפנים. בברכה מיכאל
