שאלה חשובה

שלוםרב, בת 38 מטופלת בשלושה ילדים קטנים כולם מפונקים ושובבים. מנהלת בית מטופח מכניס אורחים חמים ונעים.היום נמצאת במצב שהימים שלי מתארכים והלילות מתקצרים המון מטלות המון אחראיות שיגרת יום שלי נראה כמו בסיס אימונים , עוברת ממטלה למטלה יום אחר יום הילדים רבים לחץ ומתח בלתי פוסק רב שעות היום . תמיד רציתי ילדים ותמיד נהניתי מהם אני אמא מאוד מפנקת מאוד מעניקה אך לא רק לילדיי גם רעייה טובה אוהבת ומפנקת גם בת טובה אך בסוף היום אני נשארת מרוקנת ומותשת שבעצם לא עשיתי שום דבר למען עצמי במהלך היום.פעולות אלמנטריות כמו שיחת טלפון קריאת עיתון, אמבטיה בית שימוש, מופרעות באופן קבוע על ידי הילדים. יש ימים לאחרונה שאני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ. אמרתי לבעלי שאני מעוניינת להתייעץ עם רופא ,על מנת לקחת כדורים לדיכאון לעצבים אך הוא מסרב בתוקף לשמוע על כך.גם לי יש הסתגויות מלקיחת כדורים באופן שוטף אך אני מרגישה שאיכות החיים שלי נפגמה . אני חסרת חיים חסרת עניין. רב הפעולות שלי הן שיגרתיות וחלה שחיקה אמיתית בכוחותיי. האם אני יכולה לתאר מצב זה לרופא המשפחה ולקבל ממנו מרשם מתאים או שמא אני חייבת לפנות לפסכיאטר לאיבחון.אני מרגישה שאני צריכה הקלה אך איני נמצאת בדיכאון במשמעות הפתלוגית. אשמח לשמוע חוות דעתך בנושא. תודה מראש.

להילה חשוב מאוד שאת מודעת למצבך הנפשי וחושבת להקל על עצמך ועל משפחתך. עם זאת ההחלטה האם להתחיל בטיפול תרופתי או שהדברים תחת שליטה ועדיין מוקדם לכך היא שאלה מאוד יחסית. לשמחתי כיום יותר ויותר רופאי משפחה מודעים להפרעות הנפשיות השכיחות של דיכאון וחרדה והם בהחלט יכולים וגם מטפלים, כך ששווה לנסות ולפנות לרופא המשפחה. כל טוב דר' גיורא הידש