מאניה וילדים

שלום רב, אם מאניה דיפרסיה היא עניין תורשתי, ואני מסרבת לקחת כדורים, האם זה מוסרי להיכנס להריון ולעשות ילדים? תודה רבה

לדלילה לי יש מאניה דיפרסיה, יש לי שתי בנות, ואני מתכננת עוד. השאלה שלך מורכבת לדעתי משתי שאלות- אחת, הסיכון שהמחלה שלנו תעבור לילדינו, ושתיים- הקושי לגדל ילדים עם המחלה. לגבי התורשה, הסיכוי הוא לא מאה אחוז, ואפילו קטן בהרבה, ובכל מקרה אין לנו ממש שליטה על איזה גנים יעברו לילדים שלנו ואיזה לא. גם לו ידעתי שהילדות שלי יהיו חולות, לא הייתי נמנעת מלהביאן לעולם ולגדל אותן. לא הייתי מוותרת על החוויה הכי משמעותית בחיים שלי שהיא להיות אמא. על העונג הצרוף שבלגדל אותן, עם האתגרים המרובים שזה יוצר, והמחוייבות העצומה לבריאות שזה מביא. היום את לא לוקחת תרופות, אבל יתכן שתחליטי אחרת שתהיה לך משפחה. כי משפחה היא יציבות. ילדים צריכים יציבות, ואת כאמא תרצי יציבות, ותעשי כל מה שתוכלי כדי להשיג אותה, גם בזכות ילדיך. הבנות שלי מאד עזרו לי במשבר הדיכאוני- היפומאני אחרון שהיה לי אחרי שהקטנה שלי נולדה. אני רציתי למות, אבל המחוייבות שלי אליהן החזיקה אותי בחיים. החובה שלי לטפל בהן הכריחה אותי לטפל גם בעצמי. והיום, שנתיים וארבעה חודשים אחרי, אני כל כך מודה להן ולעצמי על הבריאות שיש לי עכשיו. אני חושבת שזה מוסרי להביא ילדים אם מתחייבים לעשות כמיטב יכולתינו לגדל אותם נכון. כמובן שנעשה טעויות, יתכן שהמחלה תפגע ביכולות ההוריות שלנו בגידול, אבל תמצאי הורה אחד שלא עושה טעויות. חיה כזאת לא קיימת. ולא להביא ילדים כי אנו עלולים לפגוע בהם- לדעתי זו טעות גדולה, בשבילך, ובשביל הילדים שלך שרוצים להיוולד... מאחלת לך בריאות ופוריות... תמי.

לדלילה תודה לתמימי ואני מצטרף לכל מילה כל טוב דר' גיורא הידש