התנהגות אופיינית

אני מעוניינת לשמוע מכל מי שיודע-דור,תמימי,ד"ר הידש וכל מי שיש לו נסיון:האם זה נורמלי שחולת מאניה שעדיין לוקחת ריספרדאל(3 מ"ג)שמתפקדת בסדר-היא משלימה בגרויות עכשיו,שהיא תהיה ילדותית ותלותית וחרדתית ולחוצה.וגם יש לה בעיות ליצור קשר חברתי כך שאין לה כלום חוץ מהלימודים.היא לא יצרה קשר עם אף אחד במסגרת הלימודית שלה וגם אם כבר מתקשרים אליה חבר או שניים מהעבר היא נמנעת מקשר.זה מפריע לה שאין לה חיים חברתיים אבל היא טוענת שאין לה כוחות לזה עכשיו וגם היא כבר יצרה לה דימוי עצמי נמוך וחוסר ביטחון.היא בת 20 והיא מאד זקוקה לי,אמא שלה,ואני על תקן הפסיכולוגית שלה,וזה עוזר לה,היא מעריכה את זה אבל אני שואלת:עד מתי?האם יש סיכוי שהבחורה תשתקם ותחזור להיות בקשר חברתי נורמלי כמו שהיה לה פעם?אני מנסה לעודד אותה להיות יותר עצמאית ולא לנתק קשרים מהעבר אבל זה קשה מאד.

לתמרה אתמול דיברתי עם חברה שלי ואמרתי לה שהבת שלי תחגוג יום הולדת ביום ראשון לבדה תמאחר ונכון לעכשו אין לה חברים) והיא גרה רחוק מאיתנו ) , וגם תהיתי מה קרה לקשרים של פעם . והחברה פשוט אמרה לי " זה לא אותו אדם של פעם היא עברה דברים קשים והיא לא כמו כל בני גילה" וזה לצערי נכון . לוקח זמן לחזור ולתפקד, אני לא יודעת כמה זמן עבר מאז שהבת שלך התיצבה , אבל לאט לאט היא אולי תמצא את האנשים המתאימים לה . אני חושבת גם שכושר השיפוט במצבים שונים הוא אחר, לבת שלי במצב המאני היו הרבה חברים, יותר מדי שנעלמו כשהיא התאזנה אולי יותר כף עם אנשים מאנים אני לא יודעת? בכל אופן ,לגבי התלות של בך גם אני עברתי את זה , אחרי זה היה גם מצב הפוך של תקשורת איומה , ועכשו זה תלותי קל . עצתי תמשיכי לנסות , תעודדי לצאת מהבית אבל אל תלחצי , בעדינות לטפטף את החשיבות בחברות . ובקשר לדימוי עצמי נמוך גם עם זה קשה להתמודד אבל אני לקחתי את הבת למספרה , למנקיור , הלכנו לבתי קפה והראתי לה כמה היא יפה בעניי ובעניי אחרים , זה אולי נראה שטותי אבל מנסים הכל. כל הזמן צריך לזכור ולהזכיר לה ולך שזה מצב זמני ממה שכתבת נראה שאת מטפלת נכון במצב , בהצלחה!!

תמרה יקרה לעבור משבר מאני זו טלטלה גדולה. זה לוקח זמן לחזור לאיזון ולביטחון העצמי. זה נראה לי טבעי שקשה לה להיות עצמאית. דמייני איך זה היה בשבילך, לאבד את הברקסים, את השפיות, את הביטחון במה נכון ומה לא נכון, מפחיד, לא? את עושה את הדבר הנכון. תני לה להיתמך בך כמו שאנחנו נותנים לתינוקות שלנו לחזור אלינו למיטה כשהם חולים. כשהיא תתחזק היא תהיה שוב עצמאית. אל תדאגי. זה לא לנצח התלות הזו. זה עד שיחזור אליה הביטחון בעצמה ובעולם. את מוזמנת לשאול ולהתייעץ עוד אם תרצי, גם במייל. תרגישו טוב, תמי.