שוב לדור

שלום דור, אני שוב מודה לך מאוד על תשובתך, ואיני יודע איך להודות לך... אז כן, המצב די מסובך. בעבר נטלתי לוסטרל עד מינון 250 מ"ג שעזר חלקית לocd, הוא הפחית במידה מסויימת את הסימפטומים, וכח ההתנגדות לטקסים עלה (בנוסף הייתי בטיפול התנהגותי, למען האמת איני יודע אם זה התנהגותי פרופר, מאחר שכל הזמן הפסיכולוג הסביר לי על עקרונות השיטה "חשיפה ומניעת תגובה" חזר והסביר מידי פגישה ולא נתן לי שיעורי בית, פשוט אני הייתי אומר לו על הסימפטומים והוא היה אומר תעשה ההיפך{כלומר תתנגד ואל תבצע את הטקס המרגיע} וכו'.... בלי שום הדרגתיות או תכנית). בהמשך ניסינו להוסיף ריספרדל במינון נמוך 0.5 מ"ג לפני השינה, כאשר אני מידי פעם התקשרתי לרופאה ולחצתי קצת לעלות במינון(חלק מהכפייתיות, רציתי עוד ועוד כדורים העיקר שמשהו כבר יעזור) וכל פעם היא "נכנעה" ואישרה הצעתי עד שהגענו למינון של 3 מ"ג לפני השינה. לאורך כל הטיפול היא לא בדקה התקדמות על ידי גורם אובייקטיבי כמו סקאלת ייל בראון או שאלונים של התנהגויות כפייתיות, אלא בדיקתה הייתה רק לפי התחושה הסובייקטיבית אישית שלי, ורמה תפקודית לימודית וחברתית שלי וזו הייתה טעות לדעתי. בכל מקרה לפי תחושתי הסובייקטיבית היה קשה לקבוע אם יש שיפור או לא לכן החליטה על הורדת הריספרדל והחלה לשלב את הלובטראל עם אנפרניל,. עלינו במינון האנפרניל, ובלחץ שלי{חלק מהכפייתיות שהייתה לי באותה תקופה וכנראה נבעה מאמון לא מוחלט ברופאה) עלינו עד שהגענו ל225 מ"ג אנפרניל ו250 מ"ג לוסטרל. המצב אולי השתפר מעט אך ללא שינוי דרסטי. לאחר מכן הורדנו את הלוסטרל ל150 ואם אני לא טועה עלינו ל250 אנפרניל כאשר הכוונה לפי דעתי הייתה לעלות באנפרניל ולהוריד את הלוסטרל, שלדעתה הייתה הכדור נגד כפייתיות הכי טוב, אבל אחרי זה אמרה שאנפרניל היא הכי טובה לכפייתיות, קצת מבולבלת הרופאה הזאת... בכל מקרה באותה תקופה לא הייתי שמח ולא עצוב, כזה באמצע וזה עצבן אותי. ואז הפסיכולוג שלי אמר שזה כנראה מהתרופות "הזומביות" הזו. מאוד נבהלתי ולא רציתי להיות זומבי לכן במחשבה שזה מהכדורים הייתי מאוד לחוץ וביקשתי מהרופאה להוריד מיד את התרופות תוך חשיבה שרק עם הטיפול ההתנהגותי אצליח. ברוב טיפשותי הפסקתי עם התרופות, ואפילו בבת אחת בליד לרדת במינון.בזמן שהחלטתי להפסיק עם התרופות הocd ירד לרמה נמוכה(לא נעלם לגמרי)ץ בהתחלה הכל היה טוב והocd המשיל להיות ברמה נמוכה ועם עקרונות הטיפול ההתנהגותי(חשיפה ומניעת תגובה) נלחמתי בocd והוא נחלש מאוד. אך לאחר 3-4 חודשים לאחר ההפסקה התסמינים הכפייתים החלו לחזור, ניסיתי להפעיל את עקרונות הטיפול ההתנהגותי אך כשלתי וזה לא עזר לבדו. נכנסתי לייאוש. פניתי שוב לפסיכיאטרית והיא המליצה לחזור לתרופות(רצתה לרשום מרוניל, בגלל שלוסטרל עשה לי זקפה חלשה, עייפות ונדודי שינה ולא הייתי מרוצה איתו, לבסוף לאחר התעקשות קלה שלי רשמה סרוקסט, בשל העובדה שבעבר נטלתי אותו(התרופה הראשונה של,י השתמשתי בה עד 40 מ"ג, האלמנטים הדיכאונים חלפו אך לכפייתיות זה לא כל כך עזר אבל בהשך עם טיפול פסיכולךוגי פסיכודינמי ממושך הכפייתיות נחלשה בהדרגה והגיעה למצב טוב מאוד) והוא עזר לי עם הדיכאון שבא בעקבות הocd אשר אמרה יש לי הרבה מטופלים שכל כך השתפרו רק עם סרוקסט..." והסכימה. אז הocd חזר(מס' חודשים אחרי הפסקת אנפרניל ולוסטרל על דעת עצמי ולבסוף באישורה של הפסיכיאטרית ששוב נכנה לכפייתיות שלי...). נכנסתי לייאוש. הפסיכיאטרית הנוכחית(של מרפאת חרדה גהה) המשיכה עם הסרוקסט, עלינו אחרי שבועיים מ20 ל40 אחרי שבועיים נוספים עלינו ל60 אחרי חודש שלא הייתה הטבה ב60 עלינו ל80 מ"ג סרוקסט. בתקופה הזו הפסיכיאטרית אישרה לי להשתמש בקלונקס לפני השינה לפי הצורך, כי היה לי קשה להירדם. בכל מקרה נכנסתי לייאוש כפי שציינתי מקודם הייתי מיואש מאוד, זה התבטא בתחושה קשה ללא סיבה ישירה חוסר תקוה ופסימיות ומצב רוחי היה מדוכא מאוד כל זאת בלי סיבה ישירה, לא קשור לocd.(הocd נחלש שהדיכאון הופיע), הייתי מתקשה להירדם בלילות והייתי מתעורר מס' פעמים במהלך הלילה, הייתי אוכל גם הרבה מתוקים בתקווה שיעשה לי קצת טוב, היו לי מחשבות קשות על התאבדות ופחדתי שאעשה לעצמי משהו, לא רציתי למות אבל לא יכולתי לחיות בתחושה הקשה הזו בכל מקרה במהלך ההעלאה היו תקופות שהשתפר המצב רוח ואז הסימנים הכפייתים התגברו, ואז הייתי בדיכאון והסימנים התחזקו. בכל מקרה זה היה המצב: שיפור במצב רוח-התגברות כפייתיות-שקיעה בדיכאון-החלשות הכפייתיות-שיפור במצב הרוח וכך חוזר חלילה. בכל מקרה כעת אני מטופל במרפאת חרדה על ידי פסיכיאטרית טיפול שכולל מעקב תרופתי ע"י הפסיכיאטרית וטיפול התנהגותי שבועי ע"י הפסיכיאטרית(אותה אחת). אני לאחר 3 וחצי שבועות על 80 סרוקסט ומרגיש הרגשה כללית טובה יותר, הדיכאון חלף, הocd ככה ככה ונראה בהמשך, קשה לי לקבוע עכשיו אם הוא השתפר או לא. בכל מקרה תודה שאתה מאוד מסייע לי, ואשמח להיעזר בך גם בהמשך דרכי הטיפולית ו"נתיב ייסורי"...

היי אלי, אין בעד מה, שמחתי לעזור ואשמח לסייע גם בהמשך ולענות על שאלות נוספות. אם סרוקסט היחידי שעזר לך, אז צריך לחשוב היטב לפני שמחליפים אותו, כי זאת באמת תרופה טובה ל-OCD ויש לה מעט מאד תופעות לוואי. קלונקס גם משמש כאוגמנטציה לסרוקסט (בדומה לריספרידל), כלומר מגביר את ההשפעה של הסרוקסט ולכן טוב שהיא הוסיפה לך את הקלונקס. אם הבחירה בין קלונקס או ריספרידל אז לדעתי עדיף קלונקס, למרות החסרונות שלו (עייפות, ירידה בזיכרון, תלות). ריספרידל עלול לגרום מלבד עייפות, גם עליה במשקל, פרקינסוניזם וטרדיב דיסקינזיה ולכן הוא איננו מומלץ לתקופה ארוכה למי שאין לו סכיזופרניה.