הרומן שלי עם הפסיכולוגית...

שלום ובכן, אתמול הייתה לי עוד פגישה עם הפסיכולוגית, ודיברנו בה בעיקר על הנטייה המינית שלי, ועל כך שהחבר שלי "זרק" אותי, כי הוא החליט שהוא לא הומו יותר, והוא רוצה להקים בית ומשפחה עם אשה. מה שמאוד אכזב אותי, וגם פגע בי, ואני גם כועס עליו וגם קצת מתגעגע, אבל לא נורא, לא הייתי מאוהב בו יותר מדי, וגם לי היו מערכות יחסים עם בחורות, אז אולי עוד יהיו, אולי לא. אני נמשך אליהן פחות ללא ספק. בכל מקרה, מיי דיר שרינק, שאלה בצורה מאוד נבונה, האם מערכת יחסים של אהבה חייבת להתבסס על ילדים, והיא שאלה אם מאן דהוא מתחתן עם אשה עקרה האם הוא יתגרש ממנה רק בגלל זה, וסיפרתי לה שזה בדיוק מה שאבא שלי עשה עם אשתו הראשונה. קשקשנו קצת על נטייתי המינית, והיא אמרה לי שזה אכן מצב מורכב, וגם העבירה ביקורת על ההומואים שלא מוכנים לקבל שיש בי-סקסואליות, ויש רבים כאלה. היא גם שאלה אותי עם בנות מתחילות, והיא הופתעה שאין זה קורה. סיימתי את הפגישה בכל שתהיתי עם זה כל מה שיש בחיים? והיא אמרה שלא בפסקנות. ושאלתי אותה אם היא לא אמורה להמהם. בקיצור, הייתה פגישה נחמדה, אבל עם כל הכבוד אני עדיין לא בטוח שיש בזה טעם. היא אמנם אדם אינטילגנטי ומעניין, אבל האם אני צריך להשקיע את כל הזמן הזה והכסף רק בשביל לשוחח עם מישהי...זאת בסך הכל שיחה, מה היא כבר תועיל לי במובן העמוק יותר. והאמת היא שלנוכח הטיפול הזה אני מתחיל להעריך קצת יותר את הפסיכולוג הקודם שלי, למרות שעם הנוכחית אני מרגיש יותר טוב, אבל בכל מקרה זו רק ההתחלה אז מוקדם מדי מכדי להעריך. ועדיין לא עניתי למיכל, אם אני זוכר את השם נכון, מה גורם לי לעצבות....האמת היא שאני לא ממש יודע, היא שוכנת לה שם מוצקה ואיתנה בלי סיבה. ואיתה שוכנת הריקנות והציניות והשנאה העצמית, שכבר הגיעו לא מזמן לדרגה של רצון למות. אבל עכשיו אני לא רוצה למות, אבל גם לא נורא רוצה לחיות... בברכה מיכאל, שדווקא מרגיש יותר טוב בזמן האחרון

מיכאל היקר תן לעצמך זמן. טיפול זה לא השיחות שמדברים, זה הקשר שנוצר. קודם רציתי לכתוב קשר ויצא לי קרש. אולי טיפול זה קרש קפיצה לאהבה עצמית. אולי כשהיא תאהב אותך, מיקי, לא בגלל שאתה אינטיליגנטי ומעניין אלא בגלל מי שאתה, מעבר לריקנות ולביקורת העצמית, תתחיל גם אתה לקבל את כל החלקים האלה שלך, לשנות את הניתן לשינוי ולקבל באהבה את הקבוע והבלתי משתנה. לפעמים מעריכים יותר את הטיפול אחרי שהוא נגמר, זה נכון, זה קרה לי לא פעם. זה קורה כשיש ניסיון עם יותר ממטפל אחד. ובכל זאת- אתה מרגיש קצת יותר טוב, למרות שהבחור עזב אותך. איך זה יכול להיות??? תמשיך, זה נשמע שזה עוזר לך. ותרגיש טוב ותמשיך לכתוב. תמי.

מסכימה עם דבריה (המקסימים כתמיד) של תמי. גם בטיפול שלי (ז"ל...) מצאתי את עצמי תוהה מדי פעם על ההגיון בתשלום עבור שיחות, מעניינות ככל שיהיו, והאם *זה* הטיפול או שאנחנו סתם מעבירים זמן בשיחות האחד עם השניה. אני חושבת שכמו שתמי אמרה, זה באמת מעבר לשיחות, כי לפחות במקרה שלי אני יודעת שבשבוע שהיה חולף בין פגישה לפגישה, הייתי ממשיכה לשוחח עם הפסיכולוג בראשי, היו צצות ועולות לי שאלות שנולדו כפי הנראה במהלך השיחה הטיפולית הקודמת, כך שהאינטראקציה לא התרחשה רק בתוך המרחב הטיפולי המוגבל אחת לשבוע, אלא הרבה מעבר לזה. חוץ מזה, אני תמיד בדיעה ששווה להמשיך בכל דבר שגורם לך הנאה או עניין, אפילו אם אינך רואה את התועלת הנוספת בשלב זה. האם הנאה אינה תועלת מספיקה בפני עצמה...? רק טוב אבישג