והיום לא נדבר על אושר...

שלום היום הייתה לי עוד פגישה עם הפסיכולוגית, ואני מדווח כי "התחייבתי" לתמי. האמת שהייתה פגישה לא מעניינת מבחינתי כל-כך, ולא התקדמתי כמעט בכלל בדרך אל האושר, כי השרינקית ביקשה שאני אתאר את החיים שלי ומי אני. היא אמרה שכמעט בכל מרכיב בחיים שלי אני נמצא על פרשת דרכים, שזה די נכון, אבל אני על פרשות הדרכים האלה כבר הרבה זמן, ולא נראה שאני משתקע או אשתקע בשום תחנה בדרך. נו, טוב, אני מניח שבפגישה הבאה כבר נוכל לדבר יותר על אושר, ומה בעצם היא כבר תעשה שיהפוך אותי ליותר מאושר? הציפיות שלי מהטיפול כמעט מגוחכות. אולי כמו שהיא אמרה עוד שנתיים או עוד חמש או עד עשר אני ארגיש פחות מבולבל ויותר יציב מבחינת החיים שלי, או שמא ההתלבטות תמשך עד גיל שמונים, שאני מקווה לא להגיע אליו. התחלתי את הפגישה בכך שניסיתי לחשוב על תקופות בחיים שלי שהייתי מאושר, אבל עכשיו כשאני חושב על זה אף פעם לא הייתי ממש מאושר, תמיד היו גם מחשבות ניהילסטיות דיכאוניות ברקע, שהחיים חסרי טעם, שאין בשביל מה לחיות, וכדומה. אתן בטח מכירות. טוב, נניח לזה לעת עתה.. בברכה מיכאל, שעדיין שואף להיות מאושר...ואולי הוא יהיה מאושר בגלגול הבא

היי מיכאל ואולי גם לא לדבר על אושר זה לדבר על אושר... אומרים שלשלושה דברים לא צריך לחכות- למציאה לעקרב ולמשיח. זה מופיע איפשהו בגמרא. ובאותו אופן נראה לי שלא צריך לחכות יותר מדי להיות מאושר. רק לתת קריאת כיוון, ולהתחיל במסע. והמסע הוא למקום שבו אנחנו מסוגלים לחיות את היום יום, בלי יותר מדי ניתוחים ופרשנויות, ולמצוא את הטוב במה שקורה לנו. וזה כנראה בדברים הקטנים של הטעם של הקפה, הריח של הדשא הקצור, החיוך של הילדים המשחקים, החיבוק שאנחנו מחבקים אחד את השני. מאחלת לך למצוא אותו, את הדבר החמקמק הזה שנקרא אושר, ועוד בגילגול הזה... תמי.

מקווה שתרגיש טוב, ובעיקר תרגיש את האושר, מזדהה איתך, לא תמיד מאושרת. אבל למה אתה לא מאושר, מה יש לך שגורם לך לעצבות? תבדוק את השאלה הזו ותפעל לפי התשובה. אשמח לשמוע מה קרה לך, ובאמת מאחלת לך שלוות נפש מיכל

למיכאל איני בטוח אבל אני חושב שהרגשתי מעט ציניות בין השורות שכתבת? הידש