עוד על אושר

שלום נתחיל מציטוט של ניטשה, חשבתי מה לכתוב כאן, פתחתי את המדע העליז יצא במקרה על סעיף 12: "על מטרתו של המדע- ובכן? מטרתו הסופית של המדע אמורה לגרום לו, לאדם, הנאה רבה-ככל האפשר וצער מעט ככל האפשר? אולם מה הדין אם ההנאה והצער כה מקושרים הם זה בזה בחבל אחד, שכל מי שרוצה להינות הרבה-ככל-האפשר מן האחד, נאלץ ליטול הרבה ככל האפשר מן האחר, שכל מי שמבקש להריע ברקיע השביעי, חייב ליהות מוכן לתוגת שאול? ואולי אמנם כן הוא! הסטואיקיאים לפחות סבורים היו שאכן כן הוא, והיו עקביים בכך, בשאפם להנאה מעטה-ככל-האפשר ובלבד שצערם מן החיים יהא מועט ככל האפשר. " קראתי את ניטשה עוד לפני ההתקף הפסיכוטי הראשון שלי, אבל אין ספק שבו ממשתי את מה שהוא כתב, אני לא חושב שבחרתי בזה במודע, אבל אולי הנשמה שלי, אם יש דבר כזה, בחרה להריע ברקיע השביעי, והייתה מוכנה בד בבד או מיד אחר כך להיות מוכנה לתוגת שאול. מה הדאלאי למה מציע? קודם על זה די ההיפך מניטשה, הוא מציע חמלה, נדיבות, אלטרואיזם, הוא מציע לאמן את התודעה, לראות את הפקספקטיבה הגדולה היותר. ובעצם, הוא מציע, אם הבנתי נכון, את המתכון של מיטל שמשום מה לא הסכמתי איתו לגבי עצמי, להגיע לאיזושהיא שלווה. ואולי גם מתכון שדומה לזה של ישו, לאהוב את האויב שלך, ולחוש כלפיו חמלה. זה תמצות כמובן של ספר בן 235 עמודים וזה מה שאני הבנתי, אולי אני לא קלטתי את המסר ותמימי תתקן אותי. ועכשיו נעזוב את ניטשה, שלדעתי הוביל לפשיזם, ונעזוב את ישו או את הדלאי למה. שניהם לא חשובים. ונחשוב על כאן ועכשיו כמו שמירי מציעה. כאן ועכשיו, מה מונע מבעדי להיות מאושר? מה חסר לי? או נשאל את זה בכללי מה מונע מבעדנו להיות מאושרים? מה חסר לנו? ורגע, לא שאלתי אותכם האם אתם מאושרים? מה עושה אותכם כאלה? ומה מונע ממכם? ומירי- זה אולי לא ממש נושא הפורום, שעוסק בפסיכיאטריה, שלפי קטלר, שכתב את הספר עם הדלאי למה, טוען שמטרתה להפוך ":אומללות היסטרית לחוסר אושר רגיל", אבל לא נורא, הפורום יצליח להתמודד גם עם דיון על אושר. בברכה מיכאל

היי מיקי מה הופך אותי מאושרת? היכולת שלי לתת משמעות לחיי, וגם לסבל שלי כשהוא מגיע. אם אנחנו מסוגלים לראות את הטוב בכל דבר, אז הכל טוב, לא? אם אנחנו מצליחים להבין את הכאב ואת מה שהוא מלמד אותנו, אז הכאב הופך לידיד קרוב שלנו, לא? היכולת הזאת להיות מאושרים היא לא דבר שקל להשיגו. זה דבר שדורש אימון ממושך, ממש כמו שהגוף דורש אימוני ספורט כשרוצים להשיג כושר גופני, כך גם הנפש דורשת אימונים, כדי להיות מאושרת, כדי להיות מסוגלת להתעלות מהרע ולראות בו את הטוב. אני חושבת שהבנת את הדאלי לאמה די טוב, וקראת די מהר את הספר. אני קראתי עוד כמה ספרים נחמדים לאחרונה. יש ספר שנקרא "מסר האנשים האמיתיים". זה סיפור של אמריקאית שיצאה למסע בן 4 חודשים עם אבוריג'ינים באוסטרליה. המסע כלל התנסויות פיסיות קשות במדבר, אבל בעיקר התנסויות נפשיות מאד מעניינות שדרכן היא למדה את דרך המחשבה והחיים של האנשים האלה. הרעיון הוא שכל דבר קורה לנו לא במקרה. זה רעיון ניואייג'י מוכר ולעוס אבל בספר זה פשוט מקסים לראות איך זה מתממש בחיי האנשים האלה הלכה למעשה. למשל- היא סבלה מאד מהזבובים שפשוט הטריפו אותה. היא שמה לב איך שותפיה למסע נעמדים ללא תזוזה כשבאים אליהם הזבובים. ואז הם הסבירו לה שהזבובים פשוט מנקים את העור שלהם, את האף והאוזניים, ובגלל זה העור שלהם כל כך נקי ובריא. אז היא עצמה את העיניים ודמיינה שהיא נמצאת בחדר טיפולים כמו אצל קוסמטיקאית והזבובים מחזיקים צמר גפן קטן ומנקים לה את האוזניים והאף... זה נשמע פנטזיה, אבל זה קרה לה באמת, ועם המסרים האלה היא כתבה את הספר וחזרה לחייה במערב. זה תירגול לנסות לראות את הטוב בכל דבר, גם בחוויות שליליות וגם בחיוביות. ואחרי הרבה עבודה בהדרגה מפסיקים להילחץ מכל כאב או מועקה, וכמה שעסוקים יותר בכאן ובעכשיו, ככה רואים שיש לנו כל כך הרבה עבודה, יש כל כך הרבה מה לעשות, והעולם הוא מקום שכדאי לחיות בו. איך היה אצל הפסיכולוגית? נפגשת איתה שוב השבוע? שבת שלום, תמי.

הי תמימי, אני הולך לפסיכולוגית מחר, אני אדווח לפורום על הפגישה אם יהיה בה משהו מעניין, כרגע לא נראה לי שיהיה בה משהו מענין כי ניסיתי השבוע לחשוב מה יעשה אותי מאושר ולא עלה לי כלום לראש. שמתי לב רק עכשיו שגיורא הגיב להודעה הקודמת שלי, ואני לא חושב שההארה שלי הייתה אמיתית, לא הגעתי לאמת לגבי המציאות, אלא להיפך המציאות דמתה לי לאשליה יותר גדולה. אני פשוט לא יודע מה אמור להרגיש אדם מואר, ובעצם מי בכלל יודע את זה? בכל מקרה תודה על התגובה. כבר כתבתי כאן פעם שאין טעם לחיי ואני לא מצליח לתת משמעות לחיי. לא לסבל ולא להנאה. אני לא כל-כך סובל עכשיו, אני יותר משועמם...אולי אני צריך לתת משמעות לשעמום, שיתן איזה דחיפה לשנות את החיים שלי, למצוא בהם עניין, כאן ועכשיו. טוב, אני אמשיך לחשוב על זה עם הפסיכולוגית שלי, השאלה היא האם אני בכל מסוגל להקים את עצמי מהמקום שאני נמצא עכשיו ולעשות יותר. זהו, אין לי הרבה מה לכתוב היום תודה לתמימי על הסיפור מיכאל