ללכת לפסיכולוגית ואז לכתוב בפורום...

הי כולם, ובכן, כאמור הייתי היום בפגישה אצל פסיכולוגית חביבה. הייתה פגישה די עמוסה, שבו בעיקר פירטתי את כל התקפי המאניה והדיפרסיה שהיו לי. הסברתי לה שמטרת הטיפול בשבילי היא להיות מאוזן ומאושר, והיא אמרה לי שזו מטרה טובה לטיפול. שיתפתי אותה כמובן בספקנותי לגבי טיפול. מדובר בפסיכולוגית שעובדת בגישה יותר ממוקדת מטרה ופחות פסיכודינימית. היא מטפלת באנשים עם פוביות ו-OCD, ועוזרת בפיתרון בעיות ספציפיות. והיא גם מטפלת בהיפונזה. אז אם אני אפתח לפתע איזו פוביה מג'וקים, אז יהיה לי למי לפנות. ומה שכמובן מוצלח מבחינתי כי אין לי שום רצון לבחון איך כל הקשיים שלי נבעו מהעבר אלא איך אפשר לעזור לפתור אותם בהווה לקראת העתיד. האמת היא שדי התלהבתי מהשיחה כי היה לי נחמד לדבר איתה, אבל עכשיו כבר הצטננה ההתלהבות ואני חוזר להתלבט. מה אני בכלל רוצה להשיג בשיחה עם הגברת החביבה הזו? להיות יותר מאושר....נחמד, אבל לא בר יישום. אפשר להתספק בכך שאני רוצה לחיות ומרגיש סביר.מעבר לזה שכמו שהיא אמרה לי והסכמתי האושר איננו אלא רגעים ספורים. אולי אני צריך לשאוף להרגיש יותר טוב עם עצמי, או שלם עם עצמי. או השד יודע מה. בקיצור, נראה. ההחלטה היא כרגע בידיי, ואני צריך להתקשר אליה ולומר לה אני בכלל רוצה טיפול וכמה אני מוכן לשלם. היא אמרה לי ששווי הפגישה איתה הוא 300 שקל, אבל שהיא דורשת תשלום בצורה פרוגרסיבית, והתשלום נע בין תשלום סמלי לתשלום מלא. אין לי כל-כך בעיה לשלם, אבל השאלה היא האם אכן יש בזה טעם גם מהבחינה הזו. אני מתלבט עד כמה לנצל את טוב ליבה, ולנפנף במשכורת העלובה שלי, או להיות לארג' ולנפנף בכספים שאמא שלי השאירה לי. אילו הייתי מקבל את הקיצבה מהביטוח לאומי היה לי הרבה יותר קל להעביר אותה לידיה של הפסיכולוגית החביבה, אבל הפסיקו לי כנרה את הקצבה, אם כי עדיין לא קיבלתי תשובה רשמית. אולי אני יכול פשוט להציג בפניה את הבעיה... טוב, זהו...כאמור לא הייתה פגישה נורא מעניינת, אבל יכול להיות שזה ימשך ואז אני אדווח עוד... בברכה מיכאל

היי מיקי היא נשמעת חמודה, גם עם הכסף וגם עם הגישה הפרקטית לחיים. תן לה צ'אנס. לעזוב אפשר להחליט תמיד. אתה כבר שם. אני מאמינה שהיא יכולה לעזור לך לצאת מהפילוסופויות וההתבחשות העצמית למשהו יותר יצירתי ומשמעותי. זה טוב שהיא לא איזה פסיכואנליטיקאית. וזה טוב שהיא לא נוקשה. פגישות ראשונות הן תמיד הכי קשות. לוקח זמן לפתח קירבה, לפתח את השפה של הטיפול, להחליט מה עושים ואיך. תקרא את הספר של הדאלי למה- אומנות האושר. האושר בהחלט אפשרי והוא לא רק עניין של רגעים. אבל צריך לעבוד קשה כדי להגיע אליו. תמשיך לכתוב, אני כאן. תמי.

הי תמי, כן, היה לי רושם ראשוני די טוב, ואני די סומך עליו. נראה לי ששווה לי לתת לזה צ'אנס ולעזוב במידה ואני ארגיש שזה לא עובד. אם כי אני עדיין די ספקן, עד כמה שיחה עם מישהו יכולה לשנות דברים לעומק, אבל אולי זה כמו עם התרופות, שאני חשבתי שלא משפיעות עלי, ובעצם השפיעו בצורה מאוד יעילה ומהירה, אז גם עם הטיפול הפסיכולוגי, אני אחשוב שהוא לא עוזר לי והוא בעצם יעזור. אני אתן לזה חודש, חודשיים ואז נחשוב שוב פעם. אני אשמח לקרוא את הדלאי למה, קראתי את "שלוש השאלות" וזה סיפור מעניין וחביב ביותר למרות שהוא רק לילדים, אני אמליץ עליו לקונים. אני גם מקבל את המלצתך ואקרא את הדלאי למה, אבל נדמה לי שאין את הספר בחנות. את יודעת במקרה באיזו הוצאה זה יצא שאני אזמין לי. אני גם אשאל בספרייה אולי יש להם. ויכול להיות שיש את הספר על המדף ואני פשוט לא זוכר. אני אחפש מחר. ביי מיכאל