דרושה עזרה דחופה

שלום, ביתי בת כמעט 18. עברה נסיון אובדני בגיל 15, ולאחר מכן הייתה בטיפול ממוקד בשניידר. בבי הספר הייתה תלמידה טובה מאוד וסיימה בגרויות. מאז סיום ביה"ס עבדה מעט מאוד בעבודות מזדמנות, אולם בשבועיים האחרונים לאחר שעזבה חבר, הצהירה שחוזרת לחבר הקודם (מה שלא יתכן כי יש לו חברה והוא לא מעונין), היא כל הזמן בבית, לא מדברת בטלפון, וגם איתנו כמעט ולא כי ישנה כל היום. ישנה המון (יכולה לישון מעל 12-13 שעות די רצוף), מתנהגת במורה הזויה (חיוך טיפשי על הפנים באופן קבוע), לא אוכלת מסודר (תמיד רזה אבל כת נראת ממש אנורקטית, אוכלת רק אם מגישים לה עד הפה) ונראה לנו שלוקחת סמים. ניסיתי לדבר עם אל סם, ואמרו לי לשכנע אותה לבוא - לא ממש הצלחתי. הסכימה לפנות לפסיכולוג אולם לא ברור לי אם אני צריכה לפנות לפסיכולוג או פסיכאטר? אולי זה דחוף ואני צריכה לפנות למיון פסיכיאטרי? נראה לי מצב ממש מפחיד. ניסינו לקבוע עם סיכולוגית אולם הילדה לא הופיעה לפגישה, וחזרה הבייתה בשעה שהיה ברור שכבר לא ניתן לקיים את הפגישה. טוענת שלה אין שום בעייה הבעייה היא שלנו בלבד! אודה מאוד להתייחסותך. אמא מודאגת מאוד מאוד.

שלום לאמא מודאגת, ברור שביתך במשבר וזקוקה לעזרה. הייתי בסרט הזה של ילד שמתכחש למצבו וטוען שהוא בסדר ואנחנו ה"לא בסדר". יש אפשרות לערב את רופא המשפחה לזמן לביקור בית ושהוא יפנה למי שצריך. מעבר לכך לצערי, מניסיון, אין הרבה מה לעשות מלבד לחכות בסבלנות תוך טפטופים עדינים של שכנוע ללכת לטיפול. ההגדרה פסיכיאטר מפחידה אותם מסתבר. ביתך בשלב ההכחשה, השלב הכי קשה "להגיע" אליהם ולעזור. אני יודעת, זה מורט עצבים, זה כואב, זה מערער גם אותנו ההורים. "התקווה" היא שהיא תרגיש מאוד רע ואז תבקש ממך עזרה ... היי קשובה לרמזים, למילים בין השורות כשהיא מדברת איתך, ונצלי הזדמנות להכנס עם הצעה לעזרה. היי חזקה, נורית.

לאמא הדברים שאת מתארת לצערי קשים ואי אפשר להתעלם מהם. אפשר לפנות לפסיכולוג להערכה ראשונית והוא יצליח לדבר אתה על הבעיה והוא יוכל להפנות אותה לפסיכיאטר. אם היא אינה מגיעה לפסיכולוג אז כדאי להגיע למיון פסיכיאטרי בבית החולים הכללי הקרוב לאזור מגוריכם. כל טוב דר' גיורא הידש