האם הם מודעים? זוכרים?

בני האהוב שהשתנה לי לפני 5 שנים נוהג בכל ביקור אצלי בבית לקחת משהו , בשניות, בלי שארגיש חפץ, כמו פלאפון למשל. כשאני מבקשת שיחזיר הוא עונה בתום ועלבון שהוא לא לקח... היתכן ואינו זוכר? האם זה אקט "נקמה" "ענישה" ? ובכלל האם הוא מודע להתנהגויות מוזרות כגון זריקת שאריות אוכל ליד דלת השכנים וכד'. האם התופעה הזו מוכרת למישהו? אנא, ענו לי, אני ממש ממש רוצה להבין מה פה קורה פה... דור, מיקי, ד"ר הירש , אימהות, חולי סכיזופרניה - מצפה בקוצר רוח לתגובתכם.

היא אמא של... אני מכיר כמה וכמה חולי סכיזופרניה גם כאלה שהייתי מאושפז איתם, וגם כאלה שחיים בקהילה. ואפילו אותי איבחנו פעם כחולה בסכיזופרניה, אבל אני כנראה בי-פולר. בכל מקרה, ישנו המצב של פסיכוזה פעילה, שבו אתה לא ממש מודע לעצמך ולמעשים שאתה עושה, וגם לפעמים לא זוכר אותם ולכן גם לא אחראי מבחינה פלילית. וישנו המצב של רמיסיה, שבו אתה מודע למעשיך ואחראי להם, וגם אחראי מבחינה פלילית. באיזה מצב נמצא הבן שלך? זה לא לגמרי ברור ממה שכתבת. בברכה מיכאל

קיבלתי את תשובתך לדואר שלי אך היא לא מפורסמת באתר ואני משיבה לך. ראשית, תודה מאוד על תגובתך. הלוואי והייתי יודעת באיזה מצב הבן שלי. הוא אינו משתף אותי בשום דבר באשר למצבו, הרגשותיו, חוליו. הלכנו יחד לפסיכיאטר פעמים רבות, הוא אושפז לאיבחונים שאמרו שהוא אמור להיות במעקב פסיכיאטרי. קיבל כדורים , לקח, הפסיק, שינו סוגי כדורים. הכל לא עקבי מצידו. אבל...ההתנהגויות החריגות הללו חוזרות על עצמן מידיי שבועיים לערך ואני איני יודעת כיצד להתייחס אליהן. התגובה שלו תמיד : "אני לא זוכר שזה קרה..." היתכן?? זה מה שאני שואלת. גם אם יש שיחה ביננו לעיתים...היא מוזרה, מבולבלת, לא הגיונית ממש. זו לא צורת וסגנון ההבעה שלו המוכר מאז היותו ילד... הכל שונה ומוזר. הוא מוכר כחולה סכיזופרניה אבל ללא צורך באישפוז. הוא חי לבד בבית ומנסה מאוד להסתדר לבד. גם הגישה לכספים השתנתה לגמרי. אין לו גבולות כמו שהיו פעם. האם זה גם לא במודע?? אני חסרת אונים באשר להתייחסות ולתגובתיות מולו. מבקשת כיוון.