מצב חרדתי

ד"ר הידש שמח שחזת. להלן תאור מצב .שאלת במדור אחר של הפורופ אך לא זכיתי למענה. אודה על התייחסותך, בעבר עזרת לי מאוד. אני בן 49 , נשוי ואב לשני ילדים. הבכור כיום חייל קרבי מצוי במצב של סכנה מתמדת ומבטע הדברים לא אפרט. לפני 10 עברתי תאונה אשר הותירה בי פגיעות פיזיות ונפשיות . לפגיעות הפיזיות השלכות תפקודיות עמן אני משתדל להתמודד. מאז התאונה אני סובל מחרדות, הפרעות שינה , דכאונות במינונים משתנים עם עליות ומודרות . על פי תגובות שאני מקבל מהסביבה הדבר אינו ניכר כלפי חוץ. אשתו די תומכת בי ומהווה מקור לשמירה על איזון פנימי שלו והתפקוד המשפחתי. איכות יחסי המין נפגעה - בעיקר בעתות לחץ אני מאבד את החשק המיני למרות שאיני סובל מבעיות אין אונות באופן אורגני, עד כמה שאני מבין את המצב (לא עברתי בירור רפואי ). כחלק מהשיקום , אני ממשיך לזרום עם החיים. מכורח הנסיבות אני לומד לתואר שני ולקחתי על עצמי תפקיד ניהולי בכיר ויוצא לי לעבוד מדי יות כ-12 שעות אני חש עייפות עצומה שמועצמת בגלל הפרעות שינה. כלפי חוץ הכל נהדר, אך אני חש שהלחץ הנפשי שמקורו גורמים פנימיים וחיצוניים משתלט עלי ואני קורס. בשבוע האחרון אני מתחיל לאבד את יכולת הריכוז שלי , היכולת לעבוד מידע באורח סביר ואיכות זכרון לטווח קצר. אני די מבוהל כי כלפי חוץ אני משתדל לשדר " עניינים כרגיל " האם התופעות האלה יתכן ומקורן בהפרעת חרדה או שמא אין לשלול .על הסף שמדובר בתהליך אורגני ? שבת שלום ותודה מראש דן

דן היקר, מדהים כמה הסיפור שלך דומה לשלי. אנו באותו הגיל, 2 ילדים, אותן תופעות. אלא שאני לאור הירידה בתפקוד והחרדות שיש עלי , החלטתי "להוריד פרופיל" ולוותר על המשימות הרבות שלקחתי על עצמי כי הרגשתי שאני לא עומדת בעומס הנפשי. לקחת על עצמך גם תפקיד ניהולי וגם לימודים - שזה יתר על המידה . תוריד מעצמך נטל ותראה שיהיה לך פחות קשה. לך יש ילד ב"קרבי" ולי יש ילד שחלה בסכיזופרניה - אין ספק שזה מעיק, מדאיג, מוסיף על החרדות, אני בתפקיד ניהולי ואני מתאמצת מאוד לשרוד ולתפקד ומשחקת עסקים כרגיל - זה שואב המון אנרגיות ומתיש בפני עצמו. לאור כל אלה, לאחרונה, אני מוצאת זמן לנוח קצת, לעסוק בדברים שמפרים אותי באנרגיות, אחרת אני יודעת ומרגישה שאתמוטט. אני לא מתעלמת מהתופעות שמסמנות לי "טרום קריסה" אבל גם לא נבהלת. אני מנסה להיות קשובה לגוף ולנפש - וךהתייחס בהתאם. פשוט מורידה אחריות - כדי לא להעמיס מידיי. אם אתה מרגיש שהלימודים מקשים ומכבידים - אולי תוותר ותשלב עבודה ועיסוקים מנוחתיים , מרפים. תוריד לחץ. האמן לי, זה מקל. אני מדברת מניסיון אישי דומה ביותר... בהצלחה !

לאפרת תודה על רבה על תמיכה והעידוד. במילותיך יש חום ואמפתיה .תודה. מקווה שתחול שינוי לטובה ושיפור בנסיבותך האישיות והמשפחתיות שתארת. להערכתי גישתך למצב נכונה .אבל אני שייך לדור שגדל על סטריאטיפ גברי נוקשה-לכן קשה לי לוותר לעצמי גם כשברור לי שאני מתקרב לתהום. בנוסף לכל זה אני פרפקציוניסט0 קללה בפני עצמה .דפוסים אלה משמרים את המצב. ככל הנראה , אני צריך להרחיב את אופקיי , לקחת את עצמי בידיים ולפרוץ את מעגל ההתמכרות לדפוסי התהנגות מזיקים בהם אני לכוד. שמתי לב שוונטילציה , דיבור על קשיי , מקל עלי , מצמצם את תחושת ההמצוקה ומאזן אותי רגשית גם מההיבט של הקלה בסמטומים שח חרדה .אומנם אני מוקף אנשים אבל מתקשה למצוא אדם שיקשיב לי הקשבה אמתפתית.כלומר איני רוצה להעמיס עוד על אשתי. וחברים, משפחה וקולגות לעבודה אינפ פנויים לתת לי את המענה לצורך זה . וגפ אני בעצם לא כל כך מעוניין להתטייר כחלש מול הסביבות האלה. העובדה שאני כותב בפורום הוא צעד גדול עבורי .הלוואי והייתי מוצא קבוצה תמיכה לאנשים במצבי ... ושוב תודה.