ברוך שובך ד"ר ותודה לפורום התומך שנבנה כאן

שלום רב ד"ר, ברצוני לשמוע את דעתך- הורדתי מינון של ציפרלקס לחצי למשך חודש תוך כדי נטילת זיבן אחד, בעצת הפסיכאטר שלי. וכשהפסקתי ליטול את הציפרלקס (ועדיין לא העלתי את מינון הזיבן) התחלתי להיות סופר רגישה ופגיעה, לחוש בדידות גדולה, כאב גדול ולבכות המון. כל דבר פנימי או חיצוני היווה טריגר. (בדיוק גם סיימתי ריטריט של מדיטציה שהיה נפלא...) האם יתכן שזו תגובה של הפסקת נטילת הציפרלקס? כאילו חלק מתסמיני הדיכאון חוזרים בגדול?..... ידוע לך על תגובות כאלה? העלתי לשני זיבן ביום וחשה יותר טוב, אך לא "מכוסה" כמו עם הציפרלקס. אולי יותר טוב, לחזור ולהרגיש בעוצמה את החיים...וגם את החשק למין. יתכן שכדורים ממשפחת ssri גורמים להתמכרות נפשית? תודה על ההקשבה, מירי 2 (יש כאן בפורום עוד מירי אז שיניתי ל'מירי 2')

למירי אני לא יודעת לענות לך על השאלות שקשורות לתרופות. אבל קראתי את ההודעה שלך ובעיקר משך את ליבי המשפט שכתבת "לחזור ולהרגיש בעוצמה את החיים". זה מדבר אלי במיוחד הערב, חזרתי מהרצאה במעון של הבת שלי שנתנה פסיכולוגית שהיא אישה מאד מיוחדת, חוזרת בתשובה, מאד רוחנית. והיא דיברה על שלושה קטבים של רגשות שעולים בנו באופן אוטומטי- כעס פחד ועצב, ולמולם ההפכים שלהם, שעליהם אנחנו צריכים לעבוד קשה- רוגע אמונה ושמחה. ולהרגיש בעוצמה את החיים זה בדיוק החיבור לאותו מקור פנימי של חיות שבולט כל כך אצל ילדים קטנים, שמגיעים לעולם עם כל כך הרבה אמונה וחיים, ואז כל מיני דברים קורים בדרך ואנחנו- שהיינו הם- פוחדים, לא מאמינים בעצמינו, סובלים ממחשבות ביקורתיות על עצמינו, כועסים כשהמציאות שעולה מסביבינו לא מתאימה למה שקיווינו שתהיה ועצובים. והיא אמרה גם שבכל אחד מאיתנו יש גם את הרגישויות והתחלויים, וגם את החוכמה הפנימית של איך לרפא את עצמינו. איך לחזור ולהרגיש בעוצמה את החיים. מעבר לתרופות, מעבר למחלות, מעבר לכעסים לפחדים ולדיכאונות. איך לפתח את האמונה שלנו בכוחנו, את השלווה, את השמחה. זה נשמע קצת מילים בלי כיסוי אבל האמת היא שזה אימון חוזר ונשנה באופטימיות. אני מקווה שלא הפרעתי עם השיתוף הזה שלי, שלא לגמרי קשור למה ששאלת, מירי, אבל המילים שלך הידהדו את הדברים ששמעתי בהרצאה, והחלטתי לשתף. שנרגיש טוב, כולנו, באמת. תמי.

אפרופו רוחניות... היודעת את, בעודי מסיימת לכתוב חשבתי בליבי, שישנה מישהי שנוגעת לליבי ומסקרנת אותי בפורום הזה וזו את. ורציתי אפילו לפנות אליך בשמך, והנה- את הופעת! תודה על הדברים שהעלית בפניי. הם נגעו בי ותאמו לי. אך אותה פסיכולוגית שדיברה על המאמץ להרגיש שמחה ושלווה, כאן לדעתי החטיאה. כשאני מוותרת על 'המאמץ' להיות משהו או להרגיש דבר מה, או אז לעיתים מגיעה ברכה. קורה ולעיתים(נדירות) אני מתבוננת בעצב או בפחד, בכעס, וחווה אותם מבלי לנסות לשנות, ואז מפנה הרגש את מקומו לשקט מאיכות שונה לחלוטין. אני מדברת על מדיטציה. היי בטוב, נהייה בטוב כולנו, נמשיך כאן לגלות ולתמוך,מירי