הפרעות אכילה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
בוקר טוב אני מקווה שאני בפורום הנכון... אני בת 18 וסובלת כבר 8 שנים מהפרעות אכילה שמתבטאות בבולמוסים בלתי נשלטים במהלכם אני אוכלת אוכל בכמויות עצומות עד למצב של כאב בטן ותחושת הקאה. (אבל אני לא מקיאה). מלבד ההפרעה הזאת אורח חיי הוא די בריא (באופן אבסורדי - אני מודעת מאוד לתזונה בריאה) וטוב מכל שאר הבחינות. ולמרות זאת, פעמים רבות המחלה מפריעה לי לעשות דברים שאני רוצה ואוהבת, ולעיתים אף להיפגש עם חברים (קשה לתפקד אחרי דחיסת כמויות אוכל גדולות) וזה מתסכל אותי מאוד. לאחרונה אני מנסה לשחזר מהיכן הכל התחיל ומדוע לקיתי במחלה מלכתחילה. אני מנסה לשחזר את יחסי עם הורי באותה תקופה (הם היו גרושים אבל גרו יחד ורבו הרבה) ועם שאר סביבתי (למרות שהמסקנה שהגעתי אליה עד כה היא שהטריגר העיקרי היה המצב בבית). שאלתי היא: עד כמה חשוב לטיפול תהליך "הגילוי העצמי הזה". כיצד ניתן לבצעו בלי להיעזר באיש מקצוע (ומלבד פשוט להרהר בדברים). ואיך התובנות אליהן אני אגיע יעזרו לי בשינוי הרגלי האכילה (הבולמוסים הם בלתי נשלטים ובמהלכם אני כמעט ולא חושבת על כלום ונמצאת במצב של חוסר-שליטה) שזוהי הקושי העיקרי של כלומר - איך משנים הרגלים של 8 שנים?!י . תודה ויום טוב
למאיה אם במשך שמונה שנים אין שפור במצבך לדעתי חשוב שתגיעי לטיפול מקצועי. ההתבוננות הפנימית חשובה ואולי אפשר לראות את המערכת המשפחתית והסביבתית שהייתה באותה התקופה, אבל זהו השלב הראשון של כל תובנה ואין זה עדיין טיפול. לכן לשאלתך איך משנים הרגלים של 8 שנים? אז קודם כל פונים לטיפול ועדיף בגיל צעיר כל טוב דר' גיורא הידש
