לדור: חשוב לספר לחולה שיש לו סכיזופרניה?

דור שלום, בתי עברה התקף פסיכוטי לפי שנה ואובחנה כחולה בסכיזופרניה. עתה נתבקשה להעביר לביטוח לאומי סיכום מחלה. המטפלת שלה בבי"ח הודיעה לי שהיא תמסור לה את המסמך ביד ותבשר לה על האבחנה. אני נורא מתנגדת מכוון שבתי בת ה-22 עוברת שיקום מאוד יפה. היא התחילה לעבוד 5 חודשים לאחר ההתקף, היא גם משתתפת בחוגי ספורט ונפגשת עם חבריה כמו תמיד, והיא נלחמת קשה מאוד לתפקד בכל התחומים. מחלת הסכיזופרניה מאוד מפחידה אותה. אני יודעת כי היא מספרת לי על המחלה כמה שהיא איומה ולכל החיים לגבי אנשים שהיא מכירה והיא לא יודעת שזו האבחנה אצלה. אני חושבת שהידיעה הזו תגרום לה להתדרדרות במצבה וחוסר מוטיבציה להשתקם. רציתי לדעת את חוות דעתך? בתודה מראש. אמא

לאמא- את מתייחסת לנושא כאילו מדובר באיידס או בסרטן, כלומר את מייחסת משמעות קריטית לעצם חשיפת האבחנה הרפואית. לא שמעתי על מישהו שמת מסכיזופרניה וזאת לא מחלה מדבקת. מבחינה מעשית, ישנם חולים במחלות נפש, כולל סכיזופרניה, שמסכימים לקבל טיפול תרופתי, גם אם הם מתנגדים או מתכחשים לאבחנה שהוצמדה להם. אם היא חזרה לחיים רגילים אז זה מצויין ולא נראה לי שהאבחנה צריכה לשנות משהו. אם יש לה מוטיבציה לחיים נורמטיביים אז מה זה משנה שם המחלה. אגב, עפ"י החוק, המידע היה אמור להימסר לה כבר ממזמן ואין לך זכות חוקית למנוע ממנה אותו, גם אם את חושבת שזה לטובתה.

שלום! יש ל מקרה קשה וכמה שאלות שאשמח לקבל תשובה. אבא שלי חולה נפש כבר 30 שנה. עקב מקרים מסויימים הוא לא התאשפז ולא קיבל טיפול. הוא אובחן כחולה נפש מעבר לזה לא היה טיפול. בתקופה האחרונה עקב מאורע מסויים הוא התאשפז ואובחן כחולה סויזופרניה. הרופא טוען שהוא במצב סופני של המחלה עקב הזנחה חמורה. מעבר לסיפור הקשה, ישנם כמה שאלות שמדאיגות אותי: האם יש ריפוי מוחלט למחלה, האם היא מדרדרת במשך הזמן. האם מחלה זו גנטית- אין אצל אף אחד מבני המשפחה מחלת נפש ולכן רציתי לדעת אם יש סיכוי שהמחלה תעבור לילדים. מקרה נוסף קטן: אבחנתי אצל אחי בן 14- הוא שוטף את הידיים פעמים רבות מעבר לנורמלי. הילד בריא- רציתי לדעת אם יש לך תשובה למקרה זה. אני מודה מאוד על תשומת הלב ושנשמע רק בשורות טובות.

אני חושבת שבשלב כלשהו היא תגלה את האמת... חשוב לספר לה בצורה עדינה עד כמה שאפשר על סכיזופרניה. חשוב לציין שסכיזופרניה כמו הרבה דברים אחרים בחיים באה בדרגות שונות של פגיעה ואם את מציינת שהיא מתפקדת כהלכה למרות ההפרעה שלה הרי שזה רק לטובה. חשוב אולי לתדרך בעדינות גם את העובדת הסוציאלית במוסד לביטוח לאומי.

לאמא בטווח הקצר אני מבינה את החשש שלך מפני התגובות השליליות שיכולות להיות לידיעה כזאת על מצבה של ביתך. אבל בטווח הארוך, היא מאד תכעס אם לא תספרו לה. היא צריכה לדעת את האמת. כי אם לא- תמיד תפחד שזה מה שיש לה, תמיד תרגיש שאינה יכולה לסמוך עליה שהסתרת את זה ממנה, ולהסתרה הזאת יהיו השלכות לא נעימות על היחסים בינכם. הפסיכיאטרים יכולים לספר לה על אנשים שחולים במחלה ומנהלים אורח חיים תקין לגמרי. להפגיש אותה עם כאלה אנשים. להוציא אותה מהסטיגמות והחרדה הקשורים לשם של המחלה. בשביל זה יש טיפול פסיכולוגי. לי היתה הקלה גדולה אחרי שקיבלתי אבחנה מדוייקת על מחלתי. הפסיכיאטר הראשון שהיה לי לא נתן לי אינפומציה מדוייקת על המחלה שלי. עבד איתי יותר על הפסיכולוגיה שבגללה היה לי משבר פסיכוטי, ולא על הכימיה שקשורה לגורמים גנטיים וביולוגיים. הוא לא הסביר לי איך פועלות התרופות ולא נתן לי הסברים כאלה. הפסיכיאטרית החדשה שלי הסבירה לי את הדברים בצורה ישירה וברורה, וזה יצר אצלי תחושת הקלה גדולה, וגם איפשר לבני המשפחה שלי להבין אותי יותר. לא יעזור לבת שלך אם "תיכנס לארון". וגם לא יעזור לך כאמא שלה. זכותה לדעת את האמת, וזה גם יעזור לה בטווח הרחוק כי סכיזופרניה לצערינו זו לא מחלה שנעלמת לה. היא תמיד שם. כמו מאניה דיפרסיה. וכדי להתמודד איתה צריך, קודם כל, להכיר אותה. תרגישו טוב, תמי.