התנהגות מסתכנת והצהרות אובדניות של בן 10 עם ADHD

לד"ר גיורא שלום יש לי ילד בן עשר, שאובחן כסובל מADHD כבר לפני מספר שנים, ומקבל כל יום ריטאלין LA עשרים מיליגרם. הילד מתפקד בבית הספר באופן חלקי. הולך לבית הספר, אך הרבה פעמים משוטט בחוץ, או יושב בכתה אך קורא מהספר האישי שמביא מהבית. בחודש האחרון, הוא מדבר על זה שהוא חסר תועלת, ואומר שהוא רוצה למות. הוא ביקש ממני להכות על ראשו עם קופסת שימורים כדי שימות, ביקש אקדח כדי לירות בעצמו, ביקש מסקינג טייפ כדי לסתום לעצמו את האף והפה, וכבר שלוש פעמים ניצב על החלון (קומה א) וצעק "הצילו",ולאחר שכנועים של בעלי, הסכים להכנס הביתה. גם בבית הספר, הוא טיפס על גדר מאד גבוהה שסיכנה את חייו. אנחנו כמובן לא רק שמודאגים, אלא זה מכניס גם אותנו לחרדה איומה ואני בוכה הרבה ועצבנית. לקחתי אותו לפסיכיאטר שהמליץ על אדרונקס. האמת היא שהוא המליץ על רספרידל, אבל פחדתי לתת לו תרופה כל כך חזקה. הוא מקבל יומיים אדרונקס, ידוע לי שזה ישפיע רק בעוד עשרה ימים. הוא גם יתחיל תרפיה של פסיכודרמה עם קבוצה קטנה של ילדים בגילו בשבוע הבא. שאלתי היא - מהי הדרך הנכונה לטיפול במצב הזה? האם אדרונקס (3 מיליגרם ביום) יכול לעזור לו להפסיק את ההתנהגויות הרוצות להתאבד? האם עדיף לשלח אותו לפסיכותרפיה אישית או שזה דווקא טוב שיהיה בקבוצה של פסיכודרמה? בתודה דפנה

היי לתשומת ליבך ד"ר הירש בחופש עד 30/10. כדאי לך לחפש פורום אחר לקבלת תשובה דחופה. מאחלת כל טוב

לדפנה רספרידל היא לא תרופה כל כך קשה במינונים נמוכים גם לילדים. זו תרופה שאמנם היא אנטי פסיכוטית במינונים גבוהים, אבל במינונים נמוכים היא תרופת הרגעה ואצלינו במרפאה משתמשים בה המון לילדים עם הפרעות התנהגות והיא מאד עוזרת (אני פסיכולוגית של ילדים ונוער, בשלב ההתמחות שלי). אדרונקס, כמיטב ידיעתי היא תרופה אנטי דכאונית, וככזאת היא אמורה לעזור במצב דכאוני. האם יש לכם אפשרות לתת לילד גם טיפול פרטני, אולי במסגרת פרטית? אני מבינה שאת הקבוצה הוא מקבל במסגרת ציבורית ופסיכודרמה זה נהדר אבל השאלה היא עד כמה המצב שלו באמת אובדני ומדאיג ועד כמה הקבוצה תענה על הצרכים המיידיים שלו. הבעיה במרפאות ציבוריות היא שאין מקום לטיפולים פרטניים וצריך להמתין בתור. בטיפול פרטי אין תור. אבל זה עולה כסף. אם הוא ממשיך בהתנהגות האובדנית שלו, תיצרי קשר עם הפסיכיאטר, אפילו דרך חדר מיון פסיכיאטרי. בדברים האלה לא משחקים. הוא יתקבל מיידית לטיפול אם המצב חמור וממשיך להיות כזה למרות המצב שאת מתארת. תפני גם לפורום פסיכולוגיה קלינית ופסיכיאטריה ילדים לתשובות מקצועיות יותר. תרגישו טוב, תמי.

רוצה לתת לך כח ואהבה. ולייעץ לך מנסיוני האישי. כמובן שזה לא מחליף עצות דחופות מפסיכולוג ופסיכיאטר, להן את זקוקה. יש לי אחיין מקסים ומיוחד בן 8, שגם הוא עם הפרעות למיניהן, ושנים בטיפול פסיכולוגי (בדרך של משחק) לעיתים תכופות שהרגיש לחץ נפשי בלתי נסבל היה מגיב באמירה שהוא רוצה למות ולא לחיות, היה מנסה לפתוח חלון ואומר שרוצה לקפוץ, או מרביץ ושורט את עצמו בפנים בבכי קורע לב, ואומר שהוא לא רוצה להיות. רק לכתוב את זה ופשוט לבכות. אחותי לבסוף החליטה לקחת אותו לפסיכיאטר, והוא אכן נתן לו רספרידל במינון נמוך. הכדור עוזר מאד, ונתן מרחב גדול של תפקוד והרגשה טובה לילד, לעיתים הרבה יותר נדירות זה עדין קורה,אך את המצבים הרגשיים הקשים הוא לומד להכיל, ולעכל בדרך הרבה יותר תואמת ומאוזנת. ליבי איתך, עזרי לילדך בכל דרך, היי אמיצה ובלי סטיגמות לגבי כדור זה או אחר. והרבה מגע גופני, חיבוק חזק וחם, קירבה גופנית מאד עוזרת.