חזרתי מחו"ל מוטרפת

שלום לכולם! זה התחיל לפני כ 9 שנים כתוצאה מיחסי מין לא מוגנים אשר אחריהם פיתחתי " פוביית איידס" מטורפת שאיכלה את נפשי רבת התופעות הפסיכוסומטיות הנלוות למחלה. שנה סחבתי את עצמי כגוויה מחכה למוות עד שהסכמתי להבדק, וכמובן שהכל הסתיים בטוב. היום, לאחר 9 שנים (!!!) של שקט תעשייתי פחות או יותר (היפכונדריה, אך נורמלית יחסית) טסתי לחו"ל לחודש, ובשבוע האחרון שהתחיל לשעמם לי, התחלתי להתחרפן... כל מיחוש לא במקום, כל כאב, הביא להתקפת חרדה. חוסר המעש (היו גשמיים נוראיים במשך ימים, אז לא זזנו מהמלון) פשוט גרם לי לאבד את זה! חשבתי שחזרתי ארצה תנטרל את הכל- הייתי בסדר לפני החופשה! חייתי חיים נורמלים! אני נשואה, בת 26, עם עבודה לא רעה, וסביבה תומכת, אין לי תלונות. (לפחות לא היו לי...) בכל מקרה כרגע כל יום אני בוכה ומרגישה נימול ביד ימין+ כף רגל ימין, ומשייכת את זה לקריש דם, או לטרשת נפוצה, או לכל דבר נוראי אחר... אני בהיסטריה מתמדת, ולא בא לי לעשות כלום. שגעתי את בעלי ואת חברותיי וכבר לא נעים לי. ברור שאלך לרופא, אך מי יודע כמה זמן יקח עד שיבצעו את כל הבדיקות...? בקיצור ההסטריה של לפני 9 שנים מזדחלת לה לתוך נפשי. אני לא יכולה לתת לה! רבק, יש לי מלא דברים שאני חייבת לעשות כרגע בחיי, ואני לא יודעת כיצד אעשה אותם במצבי! אנא מכם, אם למישהו יש דברי עידוד/הזדהות ממש אשמח לשמוע אותם, אני במרה שחורה שלא תאמן... תודה.

ל"היפוכונדרית", אני יכולה להבין את התסכול שלך מכך שחזרו לך מחשבות היפוכונדריות ושהן לא נעלמו לאחר שחזרת ארצה, אך יחד עם זה נראה לי שאין מה לכעוס על עצמך בכך. היית בחו"ל - זה מצב מלחיץ - ארץ זרה, אנשים זרים, שגרת יום שמשתנה ומשהו קרה מתוך השינוי הזה ומחשבות חזרו. זה לא תמיד משהו שאנחנו יכולים לשלוט עליו. לפעמים שינויים, גם אם הם כביכול קטנים או נראים לנו לא משמעותיים, משפיעים עלינו. נשמע שאת מטפלת בעצמך טוב, דואגת לחייך, לקשרים עם אנשים שתומכים בך וללכת לטיפול רפואי. גם פנית לכאן מתוך הבנה שהפחדים שלך ייתכן והם קשורים יותר לחווייה נפשית ולא למצב פיזי. נשמע שאת מודעת לעצמך. יחד עם המודעות שלך עדייך מצב חרדתי כמו שאת מתארת לוקח מאתנו הרבה כוחות נפשיים, והקושי לעשות דברים יומיומיים הוא מובן ומוכר. אני גם מניחה שבעלך וחברותייך יכולים להבין שאת לא מנדנדת להם סתם אלא מרגישים שאת במצוקה. תני לעצמך את הזמן שמגיע לך להתגבר על המצב הזה שנקלעת אליו לא בכוונה. תהיי סלחנית כלפי עצמך. תמשיכי בכיוון הטוב שאת פועלת בו מבחינת טיפול רפואי, אולי גם טיפול נפשי/תרופתי יכולים לעזור לעבור את התקופה הזו. תרגישי טוב, אני.

שרון, דברייך מאוד נגעו לליבי ועודדו אותי. אני מקווה שאכן אחזור לעצמי, תודה על התמיכה.

חמודה, היפוכנדריה היא האוייבת/חברה שלי מהיותי ילדה, בנוסף לעוד קשיים אך כרגע נתמקד רק בה. (דרך אגב אישית אני מאמינה שכל הספקטרום הזה חרדה- דכאון על כל הגוונים, הם בעצם,משפחה אחת) יש כמה דברים שהעדת שיכולים לעזור לך, אחד מהם להיות עסוקה, השני הינו להשקיט ולו לזמן מה, את רמת החרדה על ידי בדיקות, והשלישי- סביבה תומכת. דעי לך שסביבה תומכת היא לא מובנת מאליה ואת מבורכת בה! נסי לראות בזמן שמופיעה חרדה היפוכנדרית, איזה רגש יותר עמוק מתחבא מאחוריה, ממליצה לך ללכת לטיפול נפשי, הקשר שנוצר עם המטפל, ורמת המודעות שעולה, עוזרים להכיר את החברה/אוייבת- היפוכונדריה. שימי לב שיש לה שני תפקידים, היא כאילו מגינה ממשהו יותר מפחיד- (כשנפגשים איתו פנים אל פנים הוא נהפך לפשוט כלכך ומעורר אהבה... ה'מפחיד' הזה...) ומצד שני היא מעקבת, משבשת, מעוררת סבל. עשי כל דבר שיתן לך לראות ביתר צלילות מה קורה לך בפנים, בכדי למוסס את הגברת. אולי גם תרופה? תרגישי טוב, מירי