בתוך החדר האינטימי שלי
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
כבר שבוע וחצי שאני מסננת שיחות מהחברים הכי טובים שלי. שאני נורא אוהבת. ולא יודעת להסביר לעצמי למה אני עושה את זה. כאילו ההתמודדות עם השאלה 'מה העניינים?' פתאום גדולה עלי. כי העניינים לא משהו. ממש לא משהו. אני מרגישה נורא. בפנים ובחוץ. יש לי התקפות בליסה כאלה, לא מרעב, לפעמים אפילו לא ממש שמה לב מה אני דוחפת, אלא בשביל להשתיק איזה ואקום מטורף שמתרוצץ לי בתוך הבטן. בבפנוכו שלי. ואז, אחרי שאני אוכלת הרבה יותר מדי והכלום הזה שבתוכי עדיין לא נרגע- אני מרגישה עוד יותר נורא עם עצמי ועם כמויות האוכל שנמצאות בי ואז אני עוד פחות יכולה לחשוב על לדבר עם החברים שלי. ואז מתחיל מן 'לו?פ?' כזה, שאני מסננת שיחות, ואז לא מדברים יום, יומיים- וזה לא אופייני כל כך, ואז אני צריכה להצדיק את ההיעלמות הזאת שלי, או לא יודעת מה גורם לי להמשיך ולהתרחק והנה, שבועיים וכולם כבר שולחים לי SMS של מה קורה, מודאגים וזה. ועכשיו מה אני עושה עם זה? בסך הכל לא היה לי מצב רוח יום-יומיים וזה נהייה כזה 'א?ישיו?'. שנים אני חיה עם הקולות האלה בראש, שכועסים ומענישים ומעליבים ופתאום אני קולטת שזה לא סתם 'סופר אגו' קשוח. משהו לא בסדר איתי. ואני רוצה שזה יפסיק, ומצד שני כל כך פוחדת TO LET GO, לא יודעת מה יבוא במקום, ומפחדת מה'עדי' האחרת שאני אגלה, בלי הקולות והבליסה וכל הדברים המוכרים. מה- פסיכיאטר? פסיכולוג? או שסתם אני עושה דרמה מכלום?!
תרוצי לפסיכיאטר, תרופות במצבים האלה משפרות את איכות החיים שלא להאמין, אל תתני לדעות קדומות לעכב אותך
הי עדי את בטח לא עושה עניין מכלום, את עוברת משהו וקשה לך עם זה ואת רוצה להתמודד עם זה רק לא יודעת בדיוק איך לכן עצתי לך ללכת לפסיכאטר\ית ולקבל טיפול בהצלחה אריאל
עדי אני מכירה את הרעב הפנימי הזה. רעב כזה, ריקנות פנימית ובדידות. רצון לאיזה אמא גדולה שתבוא ותחבק וכשאין כזאת אז מנסים למצוא תחליפים- אוכל, טלפונים, כל אחד בדרכו. הפסיכולוג שלי אמר לי שהרעב הזה מבטא איזה צורך ילדי מוקדם שלא סופק משום מה, בגלל לאגונות הוריות, כך הוא קרא לזה. יש תקופות של רצון להסתגר. יש משברים בחיים. לוא דווקא כי "משהו לא בסדר איתך" אלא אולי כי משהו בך רוצה להשתנות. אם ללכת לפסיכולוג או לפסיכיאטר זה תלוי בך- אם את רוצה לנסות להבין מה קורה לך, אם את רוצה לשנות דברים בך שכבר לא מתאימים לך יותר. לדעתי זה לא כל כך נורא ללכת לטיפול, זה אפילו די נעים ומגדל ותורם ומחזק וכל המילים האלה... בכל מקרה תרגישי טוב עם כל החלטה שתחליטי, תמי.
