התמודדות עם נערה במצב מני

בתי בת ה18 נמצאת עכשו בשלב מאני, היא בטיפול רפואי שעדין לא איזן אותה ועוברת שינויים מקצה לקצה במצב הרוח. היא מאוד פעילה חברתית עכשו אך מתקשה להקשיב והיא מאד חסרת סבלנות. מצב זה יוצר חיכוכים רבים עם חברות קרובות והתייחסות מזלזלת ולועגת של רחוקים יותר. אנו בדילמה רצינית כמה לאפשר לה "לחיות" ולבלות לעומת הנזק החברתי שהיא גורמת לעצמה. בשיחות עימה היא נשמעת מודעת יותר אך רגע אחר כך כאילו הכל נשכח והיא פועלת לפי דחף וללא שיקול דעת. אנא עזרתכם !

עברתי מצבים מאניים, ואחר כך נורא כאב לי שאנשים ראו אותי במצב הזה, זה ממש העליב אותי כשזכרתי או שהיו מזכירים לי איך הייתי כשהייתי 'משוגעת'. שימרי עליה שלא תתבייש בעצמה אחרי שתתאזן. ותהיי חזקה. בי חיה

אביבה קראתי את הדברים המרגשים של מיקי, ואכן אני מסכימה איתו שלא בטוח שיש מה לעשות במצב ההיפו מאני של ביתך. לא תמיד יש מה לעשות, אבל בדרך כלל יש איך להיות. ולהיות בצורה נכונה יותר קשה לנו כי אנחנו רגילים לכסות על חוסר האונים שלנו בעשייה, ובמצבים מסויימים העשייה שקורית היא עצם התהליך שהבת עוברת, שיש בו התפקחות ואיזון שכרוכים בזמן, תרופות והרבה סבלנות. בעיני חשוב להיות איתה ולהמשיך לתמוך בה כמה שרק ניתן. לנסות לא לשפוט אותה אבל כן לשכנע אותה לשמור על שיגרה כמה שיותר רגילה. היא עדיין בבית ספר, נכון? אז שתשתדל כן להיות במסגרת, היא עדיין תלמידה, וגם במצב היפו מאני אפשר ללמוד. מה היו הכללים של היציאות שלה לפני המשבר? מתי היתה חייבת לחזור הביתה? גבולות לא נוקשים מדי יכולים לתת לה מידה מסויימת של שקט וביטחון. במצב היפומאני יש עודף של אנרגיה. קשה לישון, קשה לשבת במקום אחד, המחשבות רצות בקצב מסחרר, יש אי שקט מאד גדול. אולי לשכנע אותה לעשות פעילות גופנית- הליכה יחד איתה, חדר כושר, כל דבר ש"יתיש" אותה מבחינה גופנית ירגיע אולי קצת את הנפש. לאכול טוב ומסודר. שעות שינה עד כמה שניתן. אני חושבת שהדברים האלה יכולים קצת לעזור. יהיו עוד קשיים בהמשך אבל עם הכל קל יותר להתמודד במצב מאוזן. גם עם הפדיחות. לא נורא, אפשר להסביר לאנשים שמדובר במחלה של מצב רוח, שכשהיא עוברת הכל חוזר למסלולו התקין. יש כאן מספיק אנשים בפורום הזה שהיו במצבים האלה, שרדו אותם ויצאו מהם- ואפילו מחוזקים. חיזקו ואימצו, תמי.

הי אביבה, אני אובחנתי כחולה בהפרעה בי-פולרית, והייתי בחיי בלא מעט מצבים מאניים פסיכוטיים והיפו-מאניים. בפעם האחרונה, שמתועדת ומקוטלגת כאן בפורום כי כל הזמן כתבתי כאן מה שעובר עלי, עברתי ממאניה פסיכוטית חריפה, לדיכאון חריף, משם לעוד היפו-מאניה, שנמשכה כמה שבועות, (כולל כמה ימים שבהם זרקתי את התרופות שלי לפח האשפה) ואז הישר לחיכו הדביק של הדיכאון כולל ניסיון התאבדות. מה אני אמליץ לך מנסיוני הזה, שהוא אמנם לא מקצועי, אבל אולי יש בו מכדי לסייע? מה את יכולה לעשות? האמת, לצערי הרב, עלי לומר לך שאין לך מה לעשות. הבחורה תהיה חייבת לעבור לבד את מסכת היסורים המתוקה מאוד של ההיפו-מאניה, ולפי מה שמשתמע מדבריך נראה שהיא בהיפו-מאניה ולא במאניה חריפה, להתפכח בעצמה, וללכת לאט לאט לאסוף את השברים. אם היא הייתה בת ארבע עשרה, אז מילא, אולי הייתי ממליץ לך לא לתת לה לצאת, למנוע ממנה להיפגש עם חברות, אבל הבחורה היא כבר אדם בוגר, שאחראי למעשיו, ובן אדם במצב היפו-מאני אחראי למעשיו. במצבים של מאניה פסיכוטית, כלומר מצב שבו הבחורה מאבדת קשר עם המציאות, ומתחילה לחשוב שדברים בעולם מתיחסים אליה במיוחד, ויש לה שיגעון גדלות שהיא המשיח (כמו משתתפת אהובה בפורום), או שהיא גורו(כמוני) לצערי הרב אני חושב שהפיתרון הוא אישפוז, פיתרון איום ומזיק אבל הפיתרון הדי יחידי שאני מכיר כיום) אבל במצב שבו נשמע שהיא נמצאת אין מה לעשות. כשהייתי במצב היפו-מאני עשיתי לעצמי פאדיחות בלתי נתפסות כמעט, התנהגתי בצורה שלגמרי חורגת מהדרך הנורמלית שבה אני מתנהג. אני הרי בחור די ביישן ועצור, לפעמים זה היה דווקא נחמד, כמו שהתחלתי עם מישהי באוטובוס והשגתי את המספר שלה, מה שבאופן רגיל בחיים לא הייתי מעז לעשות. אבל ברוב המקרים זה היה מביך למדי. נתתי הרצאות שלמות על החיים לעוברי אורח, שהיו אדיבים מספיק לא לגרש אותי מעצמם בבושת פנים, רקדתי באוטובוסים תוך כדי שאני מצהיר שאני עושה ניסוי על בני אדם, למי מהם מפריע שאני סתם כך רוקד. נו, טוב, האמת שאני אפילו קצת מתגעגע למצב הזה של אובדן גבולות. שוב, זה כמו להיות שיכור או על סמים מבלי להזדקק לחומרים האלה. במחשבה שנייה, זה היי אפילו יותר "טוב" מזה של הסמים, כי בסמים זה זמני מאוד, לפרק הזמן שמשפיע הסם. כאן אתה מרגיש שאתה בטופ של העולם במשך שבועות.... בקיצור, אני חוזר על דבריי. אתם הרי לא יכולים למנוע ממנה לצאת מהבית, ואתם לא יכולים למנוע ממנה להיפגש עם חברים ומכרים. כל מה שאתם יכולים זה להיות שם בשבילה, להקשיב לה, לתמוך בה. היא תיאלץ להתמודד עם החברות ועם המכרים אחרי שהיא תתאזן. (מה שיקרה תוך כמה שבועות אם היא לוקחת תרופות) מי שישאר איתה- ישאר. מי שלא- כנראה שבלאו הכי לא היה חבר אמיתי שלה. (והיא עוד צעירה מאוד, יהיו לה עוד הרבה הזדמנויות ליצור קשרים חדשים.) מקווה שעזרתי ולו במעט מיכאל(מיקי)

תודה רבה לכל המשתתפים. הדברים שלכם מאוד מרגשים ומאוד מפחידים. אנחנו בשלבי חשיפה ראשונים למחלה ודי בהלם מהשינויים החריפים במצב הרוח. מקווים לגייס כוחות להתמודדות זאת. דבריכם מאירים לנו את הצד שלה שכה חשוב לנו לשמוע מאנשים נוספים. ושוב תודה.

אנו משתדלים מאוד לשמור ככל יכולתינו, נראה לנו שאבדן הגבולות גורם לה להתנהג בחופשיות רבה בעיקר עם בחורים ואנו חרדים לתוצאות. היא מרבה לשקר אותנו, האמון ביננו אבד לחלוטין. הגענו למצב שבו אנו פוגעים בפרטיות שלה מחוסר ברירה וקשה מאוד להתמודד בויכוחים עימה, אך עדיין זה נראה לנו עדיף על שחרור.היא נעשתה מאוד מניפולטיבית ומתרחקת מחברותיה הטובות שמעירות לה על התנהגותה. אנו משתדלים להזכיר לעצמנו שהתנהגות זו אינה בשליטתה אך האמינו לנו זה מאד קשה.