אחרי שהכל שקט פתאום
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום לכולם לא מזמן עברתי טלטלות רבות בחיי הכוללות נסיון אובדני, אשפוז, תקופה מעורבת של מניה ודיכאון ועוד רבים ולא כל כך טובים. עדכנתי בפורום ושאלתי לעיתים קרובות אך אני משוכנעת שלאור ההודעות הרבות הפרטים נשכחו ותוייקו כבר מזמן. אני מרגישה טוב יותר עכשיו. פעם ראשונה מזה שנתיים בערך יש לי את הכוח והרצון לפעול ולעשות דברים. לעיתים קרובות בשבוע האחרון אני מפחדת שמדובר במניה ולפעמים אני מקווה שאני מחלימה וישנה תקווה. על כל מקרה המצב שלי מאד שביר כרגע ואני מרגישה את השבריריות הזו עם כל פעולה שאני עושה (אף שתכופות הפעולות הללו טובות לי) בנוסף, אני מרגישה משהו שאני מתארת לי שרבים מהמשתתפים מכירים, אני מרגישה שהעולם החברתי שלי הצטמצם עד לכדי לא קיים כמעט. הרבה חברים נעלמו מאז המשבר האחרון. לא בגלל שהם ברחו אלא בעיקר בגלל שאני דחפתי אותם אל מחוץ לחיי. הם עדיין מתקשרים מעת לעת אבל אני מרגישה שיש ביננו כל כך הרבה מרחק, שאני עברתי את כל הסיוט הזה ואני חייבת לשתף אותם עכשיו ואני חייבת להם את הזמן וההשקעה שהזנחתי בחודשים האחרונים. זה מלחיץ אותי וכואב לי. אני מרגישה מרוחקת מהאנשים שהיו קרובים לי ואני מרגישה שזו מטלה גדולה מדי לחזור ולבנות מחדש את הקשר ביננו שקרס תחת כל האירועים. מהיכן מוצאים את הכוחות לחזר ולחזור לחברים ישנים כשביני לבינם המחלה הנוראית הזו (מניה דיפרסיה) שאותי לא תעזוב לעולמים. היו לי מקרים כאלו בעבר, לעיתים הייתי חוזרת לקשרים הישנים ולפעמים, בהתקפות היפומניה קטנות, מייצרת לי חדשים במקומם. אני יודעת שיוצאים מזה אבל זה מדכא אותי שזה ככה כל החיים. אני מרגישה שלעולמים לא אוכל לנהל מערכת יחסים עם חברים או בן זוג (שגם איתו אני בטלטלות נוראיות) שהמחלה תמיד תבוא ביננו. האם מישהו מצא פיתרון לבעייה הזו או האם נידונתי לבדידות כל חיי? תודה רבה וסליחה על האורך לילי
היי לילי, טוב לשמוע ממך וטוב לשמוע דברים טובים. את רואה שגם הפורום קצת במאניה וכעת הוא נרגע, אני מקווה שחברים ישנים יחזרו וחדשים יבואו. אני גם מקווה שתקבלי את היחס והעידוד של החברים האחרים בנוסף לדברים שאני כותב. אכן, מאניה דפרסיה זו הפרעה מציקה גם לאדם עצמו וגם לקשריו עם הסביבה. ה"יתרון" של המאניה דפרסיה הוא שאת חוזרת להיות לילי הרגילה ואין פגיעה באישיות בהבדל מסכיזופרניה. את החסרון את מכירה היטב...ההתקפים חוזרים. לכן הטיפול החשוב ביותר בהפרעה ביפולרית הוא הייצוב, להיות יציבים לזמן ארוך וכמה שיותר. לכן הטגרטול, דפלפט, ליטיום וכיום מוסיפים את הטופמקס הם החשובים ביותר בטיפול. יציבות, יציבות, יציבות. אבל קל יותר לכתוב זאת מאשר לבצע. הדברים שאת מתארת מורכבים משני חלקים, הראשון הוא באמת החברה ואנשים שמתקשים לקבל את השינויים במצב הרוח והם מתנתקים, חלק עצוב אבל קשה מאוד לשנות אותו. החלק השני הוא החרדות שלך והפחדים שנגרמו נזקים והכוחות שדרושים לך כדי להתגבר על הפחדים. הפחדים שלך לעתים מוגזמים, ישנם אנשים שברצון יקבלו אותך ואולי אתם קל יותר ואפשר לחדש את הקשרים תחילה, את הקשים יותר תשאירי לתקופה שבה הביטחון העצמי יחזור אליך. כל הנושא שאת מתארת קשור במידה רבה לביטחון עצמי וחרדות. לאט לאט תתגברי על החרדות. אני בטוח שכאשר תתחילי לפרוץ את המעגל ולחדש קשרים, הבטחון יתחזק ויהיה לך הרבה יותר קל מעצמו. חשוב מאוד שתתחילי לחדש קשרים. עם האוכל בא התיאבון ועם חברים בא הביטחון. טוב לשמוע ממך כאן, ביי דר' גיורא הידש
דר' הידש, קודם כל תודה על התשובה וקבלת הפנים החמה. אני מנסה כמיטב יכולתי, מהקל לקשה. עם יותר בטחון, עם רצון. אבל אני בספק. עם הנסיון שלי אני כבר יודעת שמהר מאד הכל נופל שוב. מניה או דיפרסיה (אני מעדיפה מניה, תודה) בזה אני יוצאת ומקסימה אחרים עד שהחברים שלי לא מבינים מי אני ולמה אני מתנהגת ככה או דיכאון שמפיל אותי לחודש בלי יכולת לזוז ומעמיד את כולם בחוסר אונים משווע. יש גם כמובן אובדנות שמצטרפת לזה ויוצרת פחד אצל הסובבים אותי, וזה נורא איך שלפעמים מסתכלים עליי. אני מרגישה כמו חולה סופני, אוליי איידס- המוות כל כך מפחיד אנשים. ואני יודעת שזה יחזור ואני מנסה קלופיקסול וטגרטול ואני אנסה עוד מיליון שילובים משילובים חדשים אבל זה יחזור שוב ואז עוד פעם. ומערכת יחסים? וילדים? אני בת שלושים ואין פרוספקט לתינוק, איך אני יכולה להיות אימא? וחום ויציבות ונעימות ומה שכולם רוצים. זה עוד לפני שאני מדברת על עבודה שאין כבר קרוב לשנתיים וקריירה שנגדעה בעודה באיבה. וההתקפים הופכים קרובים יותר, ואני מודעת למחלה היום ואפילו לא יודעת כמה מה שקורה לי הוא בגלל שאני יודעת שהוא יקרה או בגלל שהוא קורה באופן טבעי. איך יהיו לי חיים? כאלה שאני אוכל להנות מהם לא רק במניות (שדווקא הן מתמעטות עם מייצבי מצבי הרוח ולא הדכאונות) יש אנשים שחיים באושר עם הסיוט הזה? ועוד שאלה- מישהו יודע על קבוצת תמיכה למניה דיפרסיה? על פורום מיוחד למחלה? טוב סליחה שוב שהארכתי- בנוסף ליתר עוונותי אני גם גרפומנית קטנה. תודה מראש
