פאניקה

שלום.... אני סטודנט לרפואה ...סיימתי שנה ב בהצטיינות ועכשיו אני בחופש .. הסיפור שלי הוא כך, יצאתי עם חברים לבלות ומה שקרה שהם עישנו גראס ושיכנעו אותי לנסות וזאת הייתה הפעם הראשונה שלי ..ונראה לי שזה היה מאוד מרוכז ..אחרי חצי שעה של כיף ופתאום התחלתי לדאוג ולחשוב שזה אולי יגרום לי לא טוב כי הרגשתי שהגוף שלי לא בסדר ואז הרגשתי סחרחורת וישר הייתי משוכנע שהגוף שלי עובר הרעלה וישר ביקשתי שיזמינו אמבולנס..ונכנסתי לפאניקה ואז קרסתי ....אני לא יכול לתאר לכם מה שקרה לי אבל זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לבן אדם ואני כל הזמן חשבתי שהגוף שלי עבר הרעלת סמים ועכשיו הוא מגיב סימפטיתית והייתי בטוח שזהו התקף לב ואלה הם הרגעים האחרונים בחיים שלי ואגב היה לי לחץ דם 190/140 ....ושתדעו לא היה לי שום מושג מה גראס יכול לעשות לגוף לכן בשבילי הכל היה מהגראס. במיון אמרו לי שזה התקף חרדה כמובן שלא האמנתי ..היה לי גם היפוקלמיה כתוצאה של ההיפרווינטילציה ושוחררתי בבוקר..זה נמשך קרוב ל 5 שעות...ביום שאחרי חקרתי את הנושא ומתברר שבאמת היה לי התקף חרדה חזק מהגראס ..ומאז כבר חודש וחצי אני חוקר את הנושא והיום אני בקיא מאוד בנושא של התקפי חרדה ..הבעיה היא שהתקף החרדה היה פתח ...השבועיים הראשונים היו כמו סיוט עבורי פחד ודאגה ממושכת ופחד מן הפחד אבל לא סיפרתי לאף אחד מהמשפחה עד היום הזה. בהתחלה היו גם התופעות הפיזיולוגיות וגם המנטליות כמו פחד מלהשתגע והרגשה שמה שסביבי לא מציאותי וכו.. חודש וחצי לא דיברתי עם אף אחד והחלטתי להתמודד לבד וברוך השם אני מתמודד מאוד טוב ומה שעוזר לי אולי זה שההתקפים הם לא כל כך חזקים. בטבע שלי אני בן אדם עם מצב רוח טוב תמיד ..ומצליח מאוד בחיים וחברותי ...בעל שליטה מלאה על החיים שלי ....היום ואחרי שכל כך חקרתי את הנושא הגעתי לשלב שאני לא מפחד בכלל חוץ מזה אני מרגיש שאצלי המצב הולך ומשתפר ...לא מזמן החלטתי שאני צריך להתייעץ עם רופא המשפחה שלי ומה שקרה שהוא רשם לי פרוקסטין ואמר לי להשתמש בו לחודש עד שהתופעות יעלמו ואז לזרוק לפח וביקש ממני לא לפנות לאף טיפול בלי להתייעץ איתו כי זה ישפיע על העתיד שלי ועל הקריירה שלי (בתחום הרפואה)...הרגשתי שאני מבין פי 100 מהרופא שלי שאין לו מושג מה הוא עושה לכן לא השתמשתי בתרופה למרות שקניתי אותה כי מבין בטיפול התרופתי ולא כך עושים.. היום המצב שלי טוב ..אני לא מפחד ומה שנשאר אצלי זה רק התופעות הפזיולוגיות שלא ממש רציניות..אבל אני עדיין מודאג ..אני מרגיש שהשתניתי בנוסף לסטרס כתוצאה מהתופעות הגופניות אני מודאג שזה ישפיע על העתיד שלי בלימודי רפואה ...לכן יש לי כמה שאלות שמאוד אשמח אם תענו לי עליהם בהקדם ... 1. האם אי האיזון שיש במערכת העצבים המרכזית יכול לחזור לבד עם הזמן (סרוטונין)? 2. בהתקף הראשון היה לי לחץ דם 190/140 שמאוד גבוה והיה לי היפוקלימיה אז איך אתם טוענים שהתקף חרדה לא יכול לגרום נזק? 3. האם בפנייתי לטיפול זה יכול להשפיע על הלימודים שלי ועל הקריירה שלי בעתיד? 4. אני חושב שמה שאני צריך זה רק טיפול פזיולוגי כדי להחזיר את האיזון ...כי אני סובל רק מתופעות גופניות לא חזקות וזהו (במיוחד עם שתיית קפאין) מה דעתכם? (תופעות כמו שריפה בחזה ובבטן עייפות ותשישות למרות השינה ,הרגשת חנק,דפיקות מהירות קצת סחרחורת והתכווציות שונות בשרירים ולחץ גופני .) נא להסביר לי בבקשה בהרחבה וגם במושגים מדעיים כי אני מבין את כל זה..תודה

cc

סטודנט לרפואה שלום! אני לא אשתמש במונחים רפואים , אני אדבר רק מתוך הנסיון העשיר שלי בדברים הללו , עברת התקף חרדה מאד גבוה כפי שהינך יודע , זה מתאים לקנביס, במיוחד בשימוש ראשוני, מה שקורה עכשיו שאתה פוחד לקבל עוד חרדה , נישארו עיקבות ועכבות. תן לעצמך זמן , לא נראה לי שאתה צריך כדורים. רק טוב, מיטל

סטודנט יקר הפחד מהפחד הוא הפחד הנורא ביותר. אולי כדאי שלמד שיטות להרגעה עצמית, דמיון מודרך וכו'. יש ספר שנכתב במקורו לסובלים מOCD אבל יש שם טכניקות שיכולות לעזור לכל הפרעת חרדה. קוראים לו "די לאובססיה", הוא בעברית, ומדבר על הצלחה גדולה של עבודה עצמית, אולי עם תמיכה של חבר קרוב או בן משפחה. תבדוק אם זה מתאים לך. החשש שפניה לטיפול פסיכיאטרי בשירות הציבורי תפגע בעתיד שלך כרופא מובן ויש לו אחיזה במציאות. במיוחד כשאתה עדיין סטודנט כי המערכת מטיבה חשדנית וחרדה, ומי יודע איך תגיב אם תדע שאתה סובל או סבלת מחרדה. ואיך זה יכול להשפיע על העבודה שלך כרופא- נגיד אתה באמצע ניתוח ומקבל התקף פאניקה... יש כאן סיכונים לא רק לקריירה שלך אלא גם לשלומם של החולים ולכן החשדנות מצד המערכת, במקרים כאלה צריך לעבור וועדות רפואיות פסיכיאטריות וזה לא תענוג גדול. יש מצב שתפנה לטיפול באופן פרטי? אני פסיכולוגית עם מאניה דיפרסיה. ההתקף השני שלי היה בזמן לימודי התואר השני, ואז עשיתי הפסקת לימודים של שנתיים. כן קיבלו אותי בחזרה ללימודים אחרי בדיקה מתאימה (אישורים מהפסיכיאטר המטפל ותעודת הצטיינות ממקום עבודה שהראתה על תיפקוד וחזרה לאיזון). בפנקס הפסיכולוגים לא דיווחתי על המחלה וגם לא במקום ההתמחות שלי. לרופאים יש סיפור דומה עם פנקס הרופאים במשרד הבריאות. יש רופאים שסובלים ממחלות נפשיות, דיכאון וחרדות. השאלה היא מה עושים בזמן שהם בהכשרה, ויתכן שזה יאיט את ההתקדמות שלך. בכל מקרה, נראה לי שכדאי לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, כי יש כאן הרבה עומס רגשי שצריך לעבד ולהתמודד איתו- גם הדרישות הקשות של הלימודים וגם החוויה הטראומטית שעברת. ניתן לפנות גם דרך קופת חולים- אסור להם לדווח שאתה בטיפול פסיכולוגי וגם לטיפול פסיכולוגי אפשר ללכת מכל מיני סיבות, לא חייבים לדעת שאתה סובל- סבלת מחרדה או מהתקף פאניקה. מאחלת לך שנה טובה ורק בריאות, תמי.