איזון תרופתי במניה דיפרסיה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אני אם לנערה בת 18 בקרוב, שאובחנה כחולה במחלה דו-קוטבית לפני חודשיים. מאז נעשים מאמצים לאזן אותה בעזרת טיפול תרופתי. בהתחלה טופלה ברספרידל ופריזמה, היתה תקופה טובה קצרה ואז שקעה בדיכאון. החלה טיפול בליתיום וחל שיפור לתקופה מסוימת ושוב דיכאון. בבדיקת ליתיום אחרונה נמצאה רמה נמוכה ואנו מעלים את המינון (מזה 5 ימים). בינתיים הדכאון נמשך. קיים קושי עצום בקבלה והבנה של השינויים החריפים במצבי הרוח. בתי מתקשה להאמין שהמצב ישתפר ואנו מנסים לעודד ולהדגיש המסר שקיבלנו מהפסיכיאטר והפסיכולוג שהמצב ישתפר והיא תגיע לאיזון ולתפקוד מלא. בשבוע האחרון אינה מבקרת בבית ספר. אנו די חדשים ומאוד לא מנוסים במחלה זו, המומים מהשינויים החריפים שחלים בפרקי זמן קצרים כתוצאה מהשינוי התרופתי, ולעיתים התגובה המאוחרת לתרופות . קשה לנערה צעירה ופעילה לגלות שאין לה כח ויכולת לבצע פעילויות בסיסיות ורגע אח"כ הכל כשורה חוזרת לעניינים ו.........שוב נע ל מ ת. אשמח לשמוע תגובות שלכם המנוסים ואל תחסכו מאיתנו את האמת גם אם היא לא כ"כ מתוקה. שתהיה שנה טובה ומתוקה ובעיקר מאוזנת לכולם. אביבה
לאביבה קשה להיות מאני- דפרסיבי, קשה להיות בן משפחה של חולה, ואולי הכי קשות הן ההתחלות. זה נופל כמו רעם ביום בהיר, המחלה הלא מאוזנת הזו, האנרגיות המטורפות, הדיכאונות הקשים, המעברים הלא צפויים והלא מובנים בין הלמעלה ללמטה. דיכאון היא מחלה מאד לא נעימה, גורמת המון סבל לחולה ולמשפחתו. וכשנוספת המאניה, ולעיתים קרובות גם פסיכוזה, זה הופך לסרט עוד יותר מורכב ולא קל. אבל הסיפור הזה הוא לא אינסופי. בסופו של דבר מוצאים את האיזון, הכימי והפסיכולוגי, ואנשים שסובלים ממאניה דיפרסיה חיים כאחד האדם, עוסקים בשלל מקצועות, מתחתנים, מביאים ילדים ובעצם פרט לתקופות המשבר שקורות בדרך כלל בתקופות של לחץ פסיכולוגי, אי אפשר לדעת שאדם מסויים סובל מהבעיה. אני עצמי, היום בת 36.5, נשואה ואמא לשתי בנות קטנות (2,5), במקצועי אני פסיכולוגית של ילדים ונוער. בעברי שלושה משברים של המחלה. בשניים מהם היה גם משבר פסיכוטי, באחרון "רק" היפומניה ודיכאון קשה. כרגע לוקחת תרופות לאיזון מצב רוח. מרגישה מצויין. ואני מכירה עוד הרבה אחרים, גם כאן בפורום וגם חברות שלי, שמאוזנות וחיות חיים בריאים ומספקים. אבל כמובן שההתחלה מאד קשה ויש הרבה עם מה להתמודד- גם המחלה עצמה, וגם הסטיגמות הנלוות שכואבות גם מבפנים וגם מבחוץ. טיפול פסיכולוגי מאד עוזר, וגם למשפחה ייעוץ מקצועי ותמיכה מאד חשובים. אם יש לך שאלות יותר ספציפיות, אשמח לענות. שנה טובה בריאה ומאוזנת, תמי.
חג שמח, גם אני חולה דכאון שמשתמש במיצבי מצב רוח יחד עם נוגדי דכאון. אשמח לדעת אילו כדורים את נוטלת. גל
לתמי, תודה על התגובה, קיויתי שתכתבי. אני עוקבת אחרי הפורום מזה כמה שבועות והספקתי לקרוא תגובות שלך. אנו מצפים כרגע לאיזון המיוחל שדי מתעכב ומייחלים לחזרה לשגרה. יש לי עוד המון שאלות ואשמח להעזר בך בהמשך. שנה טובה וכמובן מאוזנת אביבה
לאביבה אני אם לבת 24 שאובחנה לפני כשנתיים עברנו ואנו עוברים רגעים קשים, מנסיוני כל המבנה המשפחתי משתנה. בתור אם אני יכולה להגיד לך שאני אחרת לגמרי היום ,רוב המאמץ מושקע בבת, הנפשי, הריגשי והכלכלי. בקשר לאיזון היא עכשו עם גאודון וחומצה וולפורית וזה נראה נכון לעכשו שילוב מנצח. הבעיה היא ההתמדה עם התרופות כשהיא תרגיש טוב יותר היא לא תרצה לקחת תרופות ואז זה חוזר ובגדול כמו אצלנו. תקפידי לתמוך בה ולאהוב אותה לא משנה מה קורה . וחוץ מזה אפשר לחיות כרגיל הבת שלי סיימה תוך כדי תואר ראשון והתחילה שני. אשמח לעזור בכל שאלה . לי הפורום הזה עזר מאוד. גם להבין מה קורה איתה וגם בנושא התרופתי.
שלום אביבה ! זה נעים ונחמד לקרוא ולראות שיש אימהות כמוך. גם לי יש הורים מקסימים אמנם... אבל אני יכולה לאמר בלי צל של ספק שאני עברתי ללא ספק גהנום עלי אדמות בגיל 16 ועם יותר הבנה מההורים וטיפול נכון אז כנראה שלא הייתי צריכה לעבור את כל זה. אני בת 29 עכשיו. חולה במאניה דיפרסיה . מטופלת בתרופות ומרגישה טוב מאוד . וכן . אני חיה חיים מלאים (קצת נזהרת לא להכניס את עצמי למצבי לחץ או לחוסר בשעות שינה ... ) אבל זהו. אני עובדת כמתכנתת כמה שנים בחברה שטוב לי בה , וסיימתי תואר ראשון באוניברסיטה ... ויש לי חברים חמודים ומקסימים ... וכן. התרופות עוזרות מאוד. חבל חבל חבל שלא הביאו אותי בגיל 16 לפסיכיאטר . זה היה חוסך לי המון סבל . בגיל 16 חליתי בדיכאון קשה מאוד. אף אחד לא ידע מה קרה לי. ההורים שלי לא הבינו. התחננו שאפסיק. כעסו עלי - איך אני הורסת את החיים שלי ושל כולם... ואני לא יכולתי לעשות כלום. מילדה "מוצלחת" שמחה ומאושרת הפכתי לאדם שלא יכול לתפקד. ככה זה היה בערך שנה וחצי ואח"כ עבר .... אחרי כמה שנים הגיעו היפומאניות וגם מאניה ... ובשנה האחרונה פקדה אותי עוד מאניה ורק אז התחלתי ממש לקחת תרופות (אני לוקחת תרופות כבר 9 חודשים) וחבל חבל חבל שלא עשיתי זאת קודם. חבל לסבול. וזהו. אז תטפלו במה שצריך ותמשיכו הלאה. אנשים צריכים לחיות עם כל מיני מחלות ... ובאמת שיש מחלות יותר גרועות ... ובאמת , להרבה אנשים אפילו ידועים היתה מאניה דיפרסיה והם ידועים לא בגללה : צ'רצ'יל , רוזוולט , מנחם בגין , רוברט שומאן , מיכאלאנג'לו , ארנסט המינגווי , ואן גוך ועוד ועוד ... אז זהו ! להתעודד ! שנה טובה , לילך .
כמה זמן יכול לעבור עד שמגיעים לאיזון התרופתי? אנחנו בתהליך מזה חודשיים והתנודות קיצוניות מאוד ומקשות מאוד בתפקוד האישי שלה וכמובן יש השפעה גדולה על כל המשפחה.
