אני סובלת מאוד

שלום לכולם. כבר כתבתי בפורום הזה וקיבלתי תשובות ותמיכה.וכרגע אני עוד פעם במצב נוראי. אני לא יכולה להבין מה אני צריכה לעשות.אולי אני אספר בקצרה את הסיפור שלי.אני סובלת מהתקפי חרדה ומטופלת בכדור ציפרלקס.הכדור עזר להוריד את ההתקפים ,אבל הזנבות נשארו.כלומר,כל שאר הדברים שישנם עם החרדה לא עוזבים אותי וזה נהיה רק יותר גרוע מיום ליום.בעיה עיקרית שלי זה כנראה אובססיות.כאילו ההכרה שלי בערפל.קצת קשה לי להסביר מה אני מרגישה,קשה לבטא את זה.לדוגמא,אני קמה בבוקר עם מחשבה שאני אאבד שליטה,יותר נכון פחד לאבד מציאות.שאני לא אבין שאני זה אני.כאילו אני אחשוב דבר אחד ואעשה דבר אחר.כלומר,המחשבות ומעשים יהיו מנוגדים.זה מאוד מפחיד אותי.ועוד יותר שאני אכנס למצב הזה עמוק. מה זה???מה זה המצב הזה?איך לטפל בזה?בבקשה,תסבירו לי.האם אני אצא מזה?בבקשה

איה, תפרטי איזה אובססיות האם מחשבות טורדניות כפיתיות? אם כן יתכן ותאלצי להגדיל את המינון של הציפרלקס (כמה מ"ג את לוקחת ביום?) , בכל מקרה תקבעי תור עם הרופא המטפל כי הטיפול עוזר לך חלקית, אפשרות נוספת היא לשלב טיפול פסיכולוגי=שיחות שיתאים למצבך.

תודה לך,על תשובתך. אני לוקחת מינון הכי גדול שאפשר בציפרלקס (20 מ"ג). אני בעצמי לא כל כך יכולה להגדיר מה אני מרגישה.יש לי כל הזמן פחד מוזר שאני לא מבינה שאני זו אני.(נשמע מצחיק,לא)).?ויכול להיות שזה הבעיה העיקרית.יש לי מחשות שאני לא אבין מה אני צריכה לעשות,שאני אעבד שליטה ואשכח מי אני בכלל.ואני לא אוכל לתפקד.או שיש לי הרגשה שאני ארוץ לשכנע את אנשים שאני לא רוצה להיות אני.בקיצור,בלגן שלם.יכול להיות שזה פשוט הפרעת חרדה במצב אחר וטיפול של טרופות אחרות יכול לעזור.אני כבר שחכתי איך זה להרגיש טוב )))

היי חמודה, קודם כל את צריכה להבין שמבחינת התקפי חרדה ציפרלקס היא לא תרופת הבחירה. כלומר יש לה הכי פחות תופעות לוואי מהתרופות שעוזרות להתקפי חרדה אבל היא גם לא כל כך חזקה. סרוקסט יותר חזק, אבל עם יותר תופעות לוואי של השמנה ופגיעה בפקוד המיני. לוסטרל חזקה כמו סרוקסט ופוגעת פחות בתפקוד המיני וכו' אבל יקרה. אבל לפני שהייתי מחליף תרופה הייתי קודם כל שוקל עליה במינון. אפשר לעלות עד ל20 במ"ג כל זאת בהוראת רופא כמובן. עוד אפשרות היא להוסיף טיפול התנהגותי-קוגניטיבי שגם יעיל לבעיה. אולי כך בעתיד תוכלי לרדת בהדרגה מהתרופות ולהשתמש בטכניקות שתלמדי בטיפול ההתנהגותי-קוגניטבי. אז נכון, ההתקפי חרדה שלך נעלמו אבל החשש שלך מפני ההתקפים גם הוא חלק מהמחלה שלך כלומר לא החלמת לגמרי. אולי בכל זאת כדאי לך לצאת החוצה ולהיווכח שאין יותר התקפים. אולי ככה תתגברי על הפחד. שיהיה לך בהצלחה והמון מזל,

איה היקרה חרדה היא הפרעה מוזרה ביותר כי לפעמים קשה לדעת אם מה שחווים זו החרדה או שזה באמת מציאותי. אני מצטרפת להמלצה של עמית לפנות לטיפול פסיכולוגי. הטיפול ההתנהגותי- קוגניטיבי הוכח כמאד יעיל במקרים שלך. יש ספר מצויין שיצא לגבי טיפול בהפרעות אובססיביות שנקרא "די לאובססיות" שכחתי את שם המחברת, הרעיון הוא שיטות של עזרה עצמית לעבודה על החרדות. אני לא בטוחה שהמקרה שלך לגמרי מתאים לשיטות שבספר, אבל אולי זה יתן לך כיוון אופטימי כי ידוע שהטיפול הקוגניטיבי התנהגותי בחרדות מאד מאד יעיל. תרגישי טוב, תמי.

איה שלום גם אני מרגישה כך. אצלי זה יותר מתבטא בתחושת ניתוק. תחושה של זרות כלפי העולם וגם כלפי עצמי. פחד לאבד שליטה, פחד להשתגע. תחושת מועקה תמידית בעיקר פחד. גם פחד מפני הפחד.

לאיה אני מצטרף לדברי קודמי וישנה נקודה נוספת, לא כתבת כמה זמן את נוטלת את הציפרלקס 20 מג', הציפרלקס מגיע לשיא השפעתו כעבור כארבעה חודשים, כך שאם את נוטלת פחות זמן אז צריך לחכות בסבלנות והמצב עוד ישתפר. בכל אופן "פחד מלהשתגע" עדיין אינו גורם לכך שתשתגעי באמת, למרות שגם הפחד הוא בעיה לא קטנה.... כל טוב דר' גיורא הידש