דיכאון...

שלום לכולם... אני מרגיש אותו מופיע לאט לאט. בינתיים הוא מאוד קטן ועלוב, מתחרה שקל להביס אותו...אבל כמו שאני מכיר את המתחרה שלי אני יודע שבסוף דינו לנצח...בינתיים אפילו אין מחשבות אובדניות, אבל אני מכיר את התהליך כבר... הייתי אצל הרופא שלי שלשום, והוא אמר לי שהוא לא בטוח לגבי האבחנה שלי כמאני דיפרסיווי, ושאולי יש לי סכיזופרניה. הוא ניסה להסביר בזה את ההתכנסות שלי בעצמי ואת חוסר היוזמה שלי לחיי חברה...הוא טען שאולי הפסיכוזה גרמה לשינוי באישיות, והפכה אותי לאנטי סוציאלי. הרופאה בבית חולים לעומת זאת שללה סכיזופרניה מכל לכל ואמרה לי שאני בי-פולר קלאסי. בתכלעס כמובן זה לגמרי לא משנה. אני גם חושב שיש סיכוי די סביר שאני פסיכו-אפקטיבי. בלאו הכי הבנתי שמהלך המחלה די דומה...מה דעתך, ד"ר הידש, בתור מי שמכיר אותי די טוב, למשעה אולי יותר ממה שהרופא שלי מכיר אותי...;-) וקצת תגובות לתגובות להודעה הקודמת: לאלי- אני מקווה שאני אוכל להרים את עצמי מהמיטה ולללכת לעבודה שכבר יש לי(אני לא צריך לחפש), ושאני אצליח לא לנסות להתאבד או להתאשפז שוב. זה כרגע השאיפות שלי. לגבי השאר, עוד נראה בעתיד. לתמימי, כמו שכבר אמרתי לך, אין לי ממש כוחות כעת להתנדב, אולי אני צריך שמישהו יתנדב בשבילי... וללימי- כל מה שיש לי לומר לך זה רק לאחל לך שתרגישי טוב, ואני בודאי מבין את הפער בתיפקוד הנדרש בינך לביני. איך נלחמים בדיכאון? האם לפעול על-פי השיטה של אלי, שמזכירה אולי בגירסא יותר מתוחכמת את המציאותרפיה של צביאל, לעשות את האנטיתזה למה שמרגישים. בשלב הנוכחי אני עוד יכול לעשות את זה, אבל אני חושש מאוד מהתדרדרות. אני יכול למשל להכריח את עצמי לאכול שלוש ארוחות ביום, במקום ארוחה אחת של ג'אנק פוד פעם בשלושה ימים. אני יכול להכריח את עצמי לישון רק שמונה שעות ביום ולא 14 כמו שישנתי אתמול...אני יכול לנסות לצאת למרות שזה הדבר האחרון שמתחשק לי. מצד שני, אני יכול פשוט לרכב על הגל להשלים עם האפיזודה הזו ולחכות שתחלוף, או אולי לקוות שהיא כלל לא תתפרץ. אשמח אם תגיבו איך שתרצו... בברכה מיכאל(מיקי)

כמו במלחמה אמיתית פעם אתה מנצח ופעם אתה מנוצח , אבל אם אתה מוכן לקרב תמיד אז אין את גורם ההפתעה. הדבר הכי שטותי והכי נכון שלמדתי במשך חיי הארוכים הוא שתי מילים - זה היה ..... עד היום כשקשה לי ואני לא רואה מוצא ולא מאמינה בעתיד. אני אומרת לעצמי יום אחד את תגידי זה היה קשה זה היה נורא וכו . ולצערי אמרתי את זה מליון פעמים !!! אז אם אתה מזהה את סימני המתקפה כלומר הדכאון תצא למלחמה עם כל הכלים שברשותך הכדורים ,הרופא, המשפחה . חוכמתך, ואפילו אנחנו כאן . אתה יודע הבת היקרה שלי התחילה ללמוד לתואר שני בדיוק אחרי התקף מאני קשה ודכאון . והנה היא מספרת שהם קוראים פואמות דכאוניות ובשעור המרצה הזדהה עם אחד הכותבים שאמר שהכל הבל ואין משמעות לחיים וכל מה שאנו עושים הוא ללא תכלית וכו .בקיצור היא צחקה וסיפרה לי שבבקר היא היתה אצל המטפל והם דיברו על החיים וכמה כדאי לחיות. ובערב המרצה אמר ההפך .אז חזרתי הביתה בדכאון ומבולבלת היא מספרת. אין שחור ולבן רק יש גם חיים רגילים ואפרוריים וצריך ללמוד לחיות אותם. יהיה בסדר מיקי

מיקי היקר מאד מאד קודם כל לגבי האבחנה שלך- לא נראה לי על פניו שיש לך סכיזופרניה, למרות שגם אם כן- אז מה? האבחנות האלה הן גם ככה די סתמיות. לי שינו את האבחנה בשלב ממש מאוחר של המחלה. הפסיכיאטר הראשון שלי שהכיר אותי מצויין- הוא גם היה הפסיכותרפיסט שלי וראה אותי בהתחלה 4 פעמים בשבוע... טען שאני לא ביפולרית אלא היו לי התקפים פסיכוטיים ואחריהם דיכאונות. ורק לאחרונה אובחנתי כביפולרית עם התקפים מהירים... כך שהאבחנה קשורה לנקודת הסתכלות ולגישה קלינית ולעומק ההיכרות איתך כי אתה יכול להציג תמונה די סכיזופרנית בתקופת דיכאון, אבל היכולות הקוגניטיביות והרגשיות שלך לא מתדרדרות ואתה כן מגיע לנקודה שבה ברור לכל בר דעת שצריך לשנות את האבחנה, וחוזר חלילה... אנחנו החולים משחקים המון עם האבחנות האלה, זה די נעים, אני משוגע, אני ביפולרי, אני ביסקסואלי, אני פה ואני שם... זה עוד סיפור שאנחנו מספרים לעצמינו על עצמינו. לגבי איך להתמודד עם דיכאון, אני בעד הדרך של צביאל, לא בגלל שבהכרח הדיכאון כל כך ממושמע וחולף, אלא בגלל שאם תצא וכו'- אולי תפגוש אהבה חדשה? אולי משהו מבחוץ ייתן לך את האנרגיות שכרגע כל כך חסרות לך? אבל ממש לא נורא אם ישנת הרבה שעות. תן לעצמך מנוחה, מיקי, הגוף מוצא גם הוא את הדרכים להקל על הנפש, אין כמו מנוחה טובה לסלק מחשבות רעות ולנסות להתחיל שוב יום חדש טוב יותר מקודמו. ולגבי ההתנדבות- אני מוכנה להיות הראשונה שתתנדב בשבילך, מיקי. רק תגיד מה אתה צריך. לדבר בטלפון? להיפגש? מה שתרצה. דבר אחרון, אולי חלק מהמועקה שאתה חש קשורה לתקופה הזאת של שינויי מזג האוויר, משהו באנרגיות המלנכוליות של הסתיו ומה שזה מעורר בך, מזכיר משברים ישנים ואת החוויות הכל כך קשות שעברת בשנים האחרונות? נקודות למחשבה. שבת שלום ורק בריאות, תמי.