עצוב

נהוג, כך אומרים, שכשאדם עוזב פורום, להפרד בצורה פורמלית... הפורום הזה לא אמור להיות קהילה, זה פרום מקצועי, אנשים באים שואלים שאלה והולכים הלאה, יש משהוא בהפרעות פסיכאטריות, במיוחד כאלה שמונעות מאנשים לתפקד תיפקוד מלא בחוץ (כמו הפרעת חרדה או דיכאון למשל), שמאפשר הווצרות של קהילה שכזו, אל עף האופי המקוצעי של הפורום והאתר, בשבועות האחרונים הצליח ד"ר הידש להרים את הפורום מעפר כמעט, וליצור כאן אכן מן קהילה שכזו של אנשים המסייעים זה לזה. לפני זמן רב כאשר סבלתי אני מהפרעת חרדה (ועל כך כתבתי פה פעמים רבות) נעזרתי הן בפורום זה והן בפורום פסיכולוגיה המקביל, חשבתי שמשהתגברתי אני על הבעיה הזו, מחובתי לסייע מניסיוני לאחרים כמיטב יכולתי, ואכן כך ניסתי לעשות. בימים האחרונים ניהיה ממש לא נחמדלהכנס לפורום, ואינני רואה איך אדם המבקש עזרה ישאר פה בשביל לקבל אותה, על כן, אין לי לא רצון ולא סיבה להשאר, צר לי, שכן האנשים פה: גיא, שגב, שאול, נילי, ועוד רבים אחרים הם אנשים יקרים וחביבים, שהתחלתי מאוד לאוהב, וד"ר הידש הוא אחד הרופאים הכי הומניים ומשכלים שפגשתי, ואדם שלמדתי להעריך מאוד, ואני עדיין מקווה שיוכל להחזיר את "החים" הוירטואליים פה למסוללם. אז תרגישו טוב :-), אני עוד אבוא לבקר מידיי פעם, אבל נכון לעכשיו, זה הכל בנתיים, בנתיים זה הכל. איש

איש שלום קודם כל תודה על המחמאה שאני יקר וחביב. הפורום הוא לא מפגש חברתי אלא מקום שבו אנשים מחליפים את התרשמותם מהחוויות הטיפוליות ונותנים מידע חיוני אודות המסגרות הארגוניות של שירותי הנפש. לפעמים אנשים שוגים בשיקול דעת בהודעות שהם רושמים ואני רואה גם את התפקיד של הפורום בליבון תהליך התנהגותי של משתתף זה או אחר . בסופו של דבר עבודה על דפוסי התנהגות היא חלק מההתמודדות של הנזקקים לשירותי בריאות הנפש. עזיבת הפורום תפגע בסופו של דבר במי שזקוק לעצה בזמן מצוקה ממתמודדים ותיקים ותתן פרס למי שכותבים דברים שהם בחזקת לשון הרע ברשת. מה שקרה בימים האחרונים לא מפחיד אותי אלא נותן לי אנדרנלין להיאבק על כך שבפורום יהיו גם ויכוחים אבל ברוח תרבותית. שאול