לתמימי
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
תמי יקרה, ראשית אני מצטערת שלא כתבתי לך. פשוט עבר עלי שבוע מטורף, הייתי מאוד עסוקה. אני מקווה שאת תזכרי מי אני... שנית ממש קשה לי להאמין שבנותייך "יקטרו" עליך לפסיכולוגית שלהן כשהן יהיו גדולות. אני יודעת שכל הורה עושה טעויות וקטונתי מלהגיב על כך, אבל הפסיכולוגית שלי תמיד אומרת שמה שחשוב הוא מה שעושים אחרי הטעות... החום האנושי שלך, הקבלה, ההכלה שלך עוברים אפילו דרך מסך האנונימיות כך שממש קשה לי להאמין שהן "יקטרו"... מאוד התחברתי לאימרה " להציל את אמא". אמא שלי אינה אישה בריאה ולכן לא פעם התחלפנו בתפקידים, אני הייתי המטפלת והיא המטופלת. יחסי אם ובת, כמה מורכב... הסקרנות שלחה אותי לשאול :-) למה זה לא ריאלי שאת תטפלי בי? כי קראתי תגובות שלך כאן? כי אני כביכול יודעת עליך יותר ממה שאני אמורה לדעת? האם אני עדיין יכולה לשלוח לך אי-מייל כדי לקבל פרטים על קבוצת תמיכה לבנות לאימהות ביקורתיות, לא ידעתי שיש דבר כזה? בסופו של יום אני מקנאה במטופלים שלך :-) ושלא יהיו אי הבנות הפסיכולוגית שלי באמת מדהימה :-) מאחלת לך שלווה ונחת רק טוב רעות
רעות היקרה ההצעה שלי היתה שפשוט נעבור להתכתב במיילים. זו היתה בדיחה הסיפור הזה של הקבוצה לבנות של אימהות ביקורתיות, אבל לא הסיפור של התמיכה. זה לא ריאלי שאטפל בך כי אני עדיין לא מומחית, כלומר לא עובדת באופן פרטי, וחוץ מזה ההכשרה שלי היא לילדים ולנוער. זה שאת יודעת עלי דברים לא היה מפריע כי אני דווקא מאד חשפנית, למרות שלא עם כל המטופלים כי לא תמיד זה מתאים. בכל מקרה זו מחמאה מאד גדולה מה שכתבת, ואני מודה לך על כך. אשמח לעבור להתכתב דרך המיילים, אם תרצי. רק טוב, תמי.
