הקלות הבלתי נסבלת-משהו לשתף

חשבתי על זה שהקלות שהפסכיאטרים מחלקים היום תרופות היא נוראית. מי היה חושב שאני אהפוך לתלויה? בטח לא הפסכיאטרית שלי שנתנה לי לפני כמה חודשים מרשמים לכדורי הרגעה . מרשמים לשלושה חודשים ובכל מרשם 3 חפיסות 1 מ"ג . היום נפגשנו והיא מתפלאת איך זה שהיה לי כ"כ הרבה כמויות של בנזו . שעשיתי בהם שימוש לרעה . ובכלל איך הפכתי "לגנקי " כזו . כשהכרנו לפני שנה הוסיפה "היית יותר מכונסת וסגורה" ,נו מה הפלא הייתי בדיכאון . לא האמינה שהגעתי למה שהגעתי היום. אז בקשתי ממנה עזרה היום , כי אני מבינה שחציתי גבולות אדומים עם השימוש בסמים. אני יודעת שעוד שלפני שהתחלתי עם הסמים הקשים והבנזו , היה לי קשה בתור סוטדנטית . והתחלתי לחשוב שכל הבעיות האלו של חוסר האירגון ,הפיזור השכחה חוסר הריכוז והנטייה לחפש ריגושים , נובעים ממקור אורגני כלשהו. אז ביקשתי עזרה היום , אולי איזה כדור שיחזיר אותי לפוקוס. אבל היא אמרה ששום כדור לא יעזור לי , כי אני לא בדיכאון מה שנכון .אז ביקשתי אולי רטלין או אנדרונקס אז היא אמרה שאני אמצא את עצמי בגהה עם הכדורים הללו. אז ביקשתי שתגמול אותי מהקסנקס , בהדרגה , גם לזה אמרה לא ! אז שאלתי אותה מה יהיה עכשיו , כשאין לי כדורים ואני ארגיש רע , אז היא ענתה לי "תתמודדי " .הדבר היחידי שהיא נתנה לי זה נוקטורנו . אז הנה אני מתמודדת , לבד, ואני תוהה לעצמי , איך בתחילת הטיפול הייתי נגד כל הכדורים הללו והפסכיאטרית שלי עודדה אותי לקחת אותם , וכשהפסקתי ניסתה לשכנע אותי נגד . אז למדתי לקבל כדורים , לקבל אותם יותר מדיי כנראה . והיום אני מתמודדת !! נראה לי טיפול קצת אגרסיבי מדיי. ומעכשיו היא רוצה לראות אותי כל שבוע , אמרתי לה שאני לא מבינה מה יש לנו להפגש , אם אני לא בטיפול תרופתי ? ובטח שאין לי כסף לזה , ענתה שהעיקר שאני אבוא , שהיא לא תקח ממני כסף ! יצאתי די מבולבלת משם , מיואשת , ומפוחדת שלא מחכה לי דרך קלה ! פחדתי שהיא בעצם , אומרת לי בדרך סמויה , שאין לי תקנה , שכדורים לא יעזרו לי , רק שיחות , שאולי בעצם יש לי הפרעת התנהגות , שכדורים לא יכלו להקל או לרפא !! וופתאום הרגשתי כל כך תלויה ! רק טוב , מיטל

מיטל היקרה ואולי היא פשוט נבהלה ממה שקרה, מההתמכרות, מהקלות הבלתי נסבלת שהמרשמים האלה מאפשרים להתמכר בלי יותר מדי פיקוח. אולי חשה אחראית באופן כזה או אחר, ולכן רוצה לראות אותך לשיחות, לראות שאת בסדר, אולי בכל זאת איכפת לה קצת ממך, בלי קשר לאיזו אבחנה או איזה כדורים יעזרו לך או לא? מפחיד להשאר פתאום בלי שום עזרה כימית, ובלי שום תמיכה אחרת. תעזבי רגע את האבחנות. זה מה זה לא משנה איך מגדירים אותנו ב-DSM. העיקר שתרגישי טוב, חמודה, שלא תהיי לבד, שתמצאי בך את בכוחות לצאת מההתמכרות הזאת ולמצוא מקורות בריאים יותר להתמודדות. את תמיד אופטימית כאן בפורום. תמשיכי להיות כאן איתנו, ותרגישי טוב כמה שרק אפשר. תמי.

היי מיטל! אם סיפרת לפסיכיאטרית את האמת אז ייתכן שאת לא מכורה. כלומר זה לא מאפיין התנהגות של מכור. מכור נוהג לשקר לרופא שלו כי בצורה כזאת הוא משיג ממנו סמים נוספים. לגבי בנזודיאזפינים- רוב המכורים וגם הרופאים נמצאים בהכחשה של הנושא. רק לעיתים נדירות יש דיאלוג בין רופא למטופל לגבי התמכרות לבנזודיאזפינים. לגבי התמכרות לקסנקס- זאת בעיה אפילו יותר רצינית ולכן רוב הפסיכיאטרים לא משתמשים בקסנקס בכלל. ישנו מסמך של ה-FDA לגבי התמכרות לקסנקס. לעיתים זה יכול להוביל להתמכרות לסמים יותר חזקים ולכן חשוב הפיקוח הרפואי בזמן השימוש בסם/תרופה. http://www.fda.gov/fdac/features/2001/501_drug.html אגב, ניתן להחליף פסיכיאטרית אם את לא מרוצה ממנה. דווקא הפסיכיאטרים היותר צעירים מבינים בנושא הזה יותר טוב מהוותיקים שבהם. ביי,דור

אהלן מיטל מוזר שהיא נתנה לך נוקטורנו, אני משתמשת בו כמסייע לנדודי שינה. מציעה לך שלא תיקחי אותו בשום אופן במהלך היום, הוא מרדים, ומפיל מהרגליים באיזה שהוא שלב כשהוא משפיע.... אם יש לך נדודי שינה זה משהו אחר. למה את לא מחליפה פסכיאטר באמת ? אני למדתי על בשרי שאין כמו פסיכיאטר באופן פרטי, היחס אחר, הסבלנות אחרת..... שווה לדעתי, אם כל זה שזה מצער שזה כך.... בהצלחה ! אירית

מיטל יקרה, הסיפור שלך מזכיר לי מקרה דומה, שארע עם בתי. כשהיתה כבת 17, היא החלה לסבול מחרדות. בהמלצת הפסיכיאטר שלי, קבעתי לה לפסיכאטרית, שמיד בתום הפגישה הראשונה, רשמה לה סרוקסט. בהתייעצות עם בעלי (היום אקס), החלטנו שאין מצב שבגיל כה צעיר, היא תתחיל לקחת כדורים. כאמה וכמי שסובלת אישית מחרדות, ידעתי לזהות אצלה את חומרת המצב, שלא היה נראה לי כלל מתאים ללקיחת תרופות. פניתי לפסיכיאטר שלי וסיפרתי לו על הארוע. הוא ניסה להסתיר את ההלם מהעובדה שהיא ניסתה לדחוף לה כדורים, אבל יכולתי בקלות לראות שהוא מאוד לא מרוצה, בלשון המעטה, מעובדה זו. כיוון שאני כבר לא מטופלת על-ידו, הוא זימן את בתי לשיחות... וראי זה פלא, היא התגברה בכוחות עצמה. היום היא בת 21. לצערי, החרדות שבו, אך היא לא מבוהלת מהן. היא יודעת מה זה וממשיכה להתמודד. אני כל כך גאה בה... ומקווה שלעולם, לעולם לא תיאלץ לקחת כדורים. ולך מיטל, חזקי ואמצי. זה לא קל. זה לא פשוט. אני יודעת. המשיכי בטיפול, אבל אולי כדאי שתעשי זאת אצל רופא אחר. נראה לי שהאמון שהיה לך באותה רופאה ממילא נשבר, כך שאין לך מה לחפש אצלה. רק טוב.

תודה על תשובתכם! כן , אני לא סומכת עליה לגמרי , לפעמים אני נוטה לחשוב שאבחונותיה לגביי אינן נכונות או מדיוקות . אבל אינני יכולה להגיד זאת בפה מלא, כי אני חושבת שאולי שמא , לרקע העבר המדרדר שלי אני נמצאת באיזו הכחשה לגבי מצבי האמיתי. זאת אני אדע עד שאחזור לעצמי!! , אבל בנתיים ,אני אפגש איתה , כי היא גורמת לי להרגיש טוב,יש בה משהו מאד אמהי שאני מחוברת אליו והאמפתיה שלה אליי מאד גדולה. ובסה"כ בזה היא הוכיחה את עצמה מאד. ואני צריכה איזו מסגרת והכוונה עכשיו. שיהיה רק טוב , ושבוע טוב מיטל

ואתמול הוא התאבד בתא מעצר בדרום. הקריז של הכדורים שיגע אותו בתא המעצר עד שהוא שם קץ לנפשו ותלה את עצמו.

שימו לב!!