לדר' הידש

לקחתי כדורים אנטי דכאונים במשך כ - 3 שנים (ראה הדיאלוג שניהלתי עם אירית - הבחורה עם בעיות השינה). ו...זו הייתה טעות כי הכדורים רק מטאטים את הג'יפה אל מתחת השטיח. הם לא מעלימים את הדיכאון שאצלי הוא שכלתני (וסליחה אם אני נשמעת מתנשאת. זו ממש לא כוונתי). הדיכאון שלי נובע ממציאות עגומה שבו אני נמצאת כבר מאז שאני זוכרת את עצמי. הפסקתי את הרסיטל על דעת עצמי לפני שבועיים בדיוק ואין ספק שדעתי נטרפת עליי מרוב דיכאון. אני מאמינה שהכדורים רק החמירו את הדיכאון - לא שהחמירו כל עוד לקחתי אך בוודאי שמאז שהפסקתי המצב שלי נהיה יותר עגום ממה שהייתי לפני 3 שנים כשהתחלתי עם כל הכדורים.- האם אני צודקת? האם אכן ברגע שמפסיקים עם הכדורים המצב נהיה יותר גרוע? פשוט ממש נהיה בלתי נסבל ליהיות כאן יותר. ו..הרי, כמו שכתבתי לאירית, הכדורים הם כמו קעקוע ששמים על צלקת. הם רק מכסים את הצלקת לא מעלימים אותה ולא רק זאת אלא שברגע שמפסיקים עם הכדורים (מורידים את הקעקוע) הדיכאון נהיה חמור יותר (=הצלקת רק נהיית מכוערת יותר, גדולה יותר, מפושטת יותר) כרגע אני לוקחת רק רמרון כדי לישון; ואני כל כך נואשת. כל כך רע לי. בקושי מתפקדת וחושבת להודיע על הפסקת עבודה שדורשת ממני חשיבה צלולה ומרוכזת ביותר. ולעניין אחר, אולי הינך יודע אם אני זכאית לעזרה בשכר דירה מהמדינה? אני מוכרת כנכה קבועה נדמה לי שיש לי... 75% נכות תודה וסליחה על המיכתב הארוך. מוריה

היי הצצתי בהודעה שלך.... מניחה שחלק מהדיכאון שנכנסת אליו שוב, נובע מהפסקת הכדור שלא באופן הדרגתי את הרסיטל, אני חושבת שנכון היה להפסיק את זה לאט לא, ולא "בבום".... כמו שעשית. יודעת שזה עלול לגרום באמת למצב שאליו הגעת, בכל מקרה, לדעתי האישית, אל תמהרי לעזוב את העבודה, אולי אפשר לעזור לך עם כדור אחר כדי שתתייצבי לאט לאט. בהצלחה

הי אירית כן לא הייתי צריכה להפסיק בבום אבל בסופו של דבר אני שמחה שהפסקתי. כי הכדור רק גרם לי לא להרגיש כלום-לא שמחה , לא כאב וגם גרם לי כמו שאמרתי לצורך רב במתוק. עכשיו אין לי צורך כל כך במתוק ואני מרגישה יותר. שבת שלום