בעיה קשה

עד כמה שזה נשמע מופרע וחוני, אני מזיקה לעצמי ונהנית מזה. לעיתים זה מגיע עד כדי טיפול רפואי ממשי וזה גם מה שאני רוצה. אני יודעת שזה חולני ומסוכן, אבל אני לא יכולה בלי זה. זה ממש "הסם" שלי. ניסיתי כל יני טיפולם פסיכולוגיים, ושום דבר לא עזר כי אני לא רוצה להפסיק עם זה באמת. זה מה שגורם לי הנאה בחיים. שום דבר אחר לא (אודה ואבוש). אני רוצה לנהל חיים שפויים ולכאורה אני מנהלת ואף אחד לא יודע מזה (חוץ ממי שהייתי בטיפול אצלו). האם בעיה כזאת ידועה? מה עוד ניתן לעשות? האמת, שברגע שאני מנסה "להיגמל" אני מרגישה בדכאון. כשהגוף שלי "בריא", אני עצובה. אני ממש מתביישת במה שאני כותבת ואולי גם חלק לא יבינו אותי, אבל זאת האמת. אני מאד מודעת למה שקורה איתי ולי, אבל ברמה השכלית ולא הרגשית. אודה לך מאד אם תוכל לתת לי עצה ממשית ולא כללית ולמי ניתן לפנות. האם יש כתובת שמתעסקת עם דברים מסוג זה?

יוליה, את צריכה ללכת לאבחון וטיפול מקצועי פסיכיאטרי , את יכולה לקבוע תור אצל רופא בקופת חולים או באופן פרטי. יתכן וישנם עוד אפשרויות . התופעה שאת מתארת מוכרת ויש לה טיפול , הכי טוב בשילוב שיחות-פסיכולוג וכדורים - פסיכיאטר.

יוליה ! אני יכולה להבין אותך , ואת ההנאה מ"הסם " שלך , למה להפסיק ? הבעיה היא שאת מודעת לזה שזה חולני ופוגע בעצמך , ולכן עליך להפסיק ולמצוא דברים אחרים שיכולים להביא לך הנאה. אני חושבת שאת צריכה המון כוח רצון פנימי כדי להתגבר על הבעיה , ולהביא את עצמך לטיפול , ולמצוא שם פתיחות ואמון . לנסות להתגבר על ההנאה הזו , שהיא חולנית בענייך ובצדק. את פוגעת בעצמך , ואת יכולה לגרום לעצמך גם נזק לא הפיך. תלכי ליעוץ פסכיאטרי , תרופות יוכלו להקל . רק טוב , מיטל

יוליה לפעמים אין מילים והפגיעה העצמית היא הדרך היחידה בה אפשר להרגיש משהו, לשחרר משהו מהמועקה. לפעמים עדיף להיות פגועים בגוף מלהרגיש כל כך רע בנפש. אני מכירה את זה. לא בטוח שהייתי הולכת דווקא לטיפול מילולי במקומך. אולי טיפול באומנות? אולי דרך חומרים יהיה לך קל יותר לבטא את עצמך ולמצוא מרגוע לכאב הרב שאת חווה ושמתפרק רק בפגיעה העצמית? אני מאמינה גדולה באומנות. תרגישי טוב. תמי.