על השופט הפנימי

אנחנו השופטים הכי גרועים של עצמינו. בתוכינו יש שופט פנימי שמרבה להגיד עד כמה אנחנו לא בסדר, בכל כך הרבה תחומים ועניינים. או עד כמה אחרים לא בסדר, שזה אותו הדבר בתחפושת אחרת. לא סתם היהדות הקדישה חודש שלם לסליחות. כל כך הרבה אנרגיה אנחנו צריכים להשקיע כדי לסלוח לעצמינו, במגע שלנו עם עצמינו ועם זולתינו. כל כך הרבה מאמץ זה לוקח, לסלוח ולמחול. כל כך הרבה אנרגייה משתחררת כשאנחנו באמת מסוגלים לסלוח למי שאנחנו על מי שאנחנו לא או על מה שאנחנו לא. וזה לפעמים עצוב לי לגלות את זה בעצמי ובאנשים אחרים שקרובים אלי. כמה הקטגור הפנימי הוא רב עוצמה וכוחותיו הרסניים. כמה חלש הוא לפעמים הסניגור שאומר לנו כמה אנחנו נפלאים, כמה אנחנו נהדרים, וכשאנחנו טועים כי אנחנו אנושיים יכולים לשפר ולהשתפר כי כל דבר אפשר לתקן ומכל נקודת שבר אנחנו צומחים להיות שלמים יותר. כמו סיפור של אמא שלי שהיום סיפרה לי, על גננת שבגן שלה הילדים היו שמחים, מחבקים וחופשיים. אמא שלי שאלה את הגננת איך זה שהילדים אצלה בגן כל כך רגועים והיא ענתה שהיא לא יודעת, הם כאלה מקסימים. יום אחד אמא שלי באה לקחת אחת מאיתנו (לא זוכרת מי מאחיותי היתה בגן הזה) יותר מוקדם וראתה סיטואציה בגן בלי שהגננת ראתה אותה- ילד אחד הרביץ לשני שבכה כמובן. הגננת ביקשה מהעוזרת שלה לקחת את הילד הבוכה, לחבק אותו, לתת לו משהו לאכול ולהרגיע אותו, והיא חיבקה את הילד המכה ואמרה אחר כך לאמא שלי- ילד מכה הוא ילד סובל... אם אפשר היה לחבק את השופט הפנימי הזה בכל פעם שהוא מופיע, לחבק ולהבטיח שגם אם איננו מושלמים ניתן לסלוח לעצמינו כי אנחנו רק בני אדם, טועים, זה אנושי- היתה משתחררת בנו כל כך הרבה אנרגיה של בניה ואהבה. רק שזה כל כך קשה... שיהיו ימים של סליחה עצמית ורק בריאות ואהבה, תמי.

תמי!! אני זוכרת שעד לפני שנה וקצת , היה בי כל כך הרבה כעס , שנאתי את העולם. ויותר מכל שנאתי את עצמי שנאה גדולה- חרצתי את דיני - השופט הפנימי הזה שבך שלא עושה הקלות .כל מה שהייתי מנסה לבנות , תמיד באיזה שלב הרסתי. עברתי הרבה מאז , וגמלתי בליבי , שאני מפסיקה לכעוס ,כי כשאין כעס הנשמה הרבה יותר חופשיה. הפסקתי לשנוא.לשנוא את עצמי. זהו חודש אלול , ובדיוק אתמול תהיתי לעצמי , למה בחודש הסליחות עברתי כל כך הרבה משברים.אני הייתי היורה המבשר את בוא הגשם . אולי אלוהים מנסה אותי ? מלמד אותי עוד משהו על החיים. ויש לי את כל הסיבה שבעולם לכעוס , לכעוס על עצמי , לכעוס על אלו שפגעו בי, לכעוס על אלוהים! אבל אני בחרתי לסלוח לעצמי ולאחרים ! שיהיה רק טוב , מיטל

שלום, אני בדרך כלל אומר יותר. אנחנו שלושת הכוחות. גם הקטגור-התובע, גם השופט אשר פוסק את גזר הדין, וגם המוציא לפועל את גזר הדין. יש לנו את כל הרשויות. עם היהדות יש לי קצת בעיה בנושא. היהדות מאוד מחמירה ואלוהים "רואה כליות ולב" כלומר כל מחשבבה או מעשה אסור, לדעתי היהדות (אם יש דבר כזה, לפחות הדברים המקובלים), היא מאוד מחמירה. כמובן שיש הבדל בין מאה שערים והחסידות. שבת שלום, דר' גיורא הידש