והארץ תשקוט,,,,,,,,

זהו חזרתי הביתה ואליכם כמובן !! הבת חזרה ללימודים ומעל פני השטח נראה כאילו לא קרה כלום והחודשים האחרונים היו כחלום בלהות. הרופא המקומי המליץ לי להוריד את הגאודון לגמרי ולהשאר עם החומצה וולפורית ,אבל באוניברסיטה האחות הפסיכיאטרית ( דר הידש האם ידעת שקיים דבר כזה אחות שמוסמכת לתת מרשם פסיכיאטרי ) החליטה שיש להשאיר את הגאודון 60 . היחסים ביננו קורקטיים לא הקרבה של פעם אבל גם לא הכעס של התקופה האחרונה. הדבר הכי מרגש שהיא ספרה לי היה שהיא פגשה באחד הקורסים שלה בחור שאמר לה שהוא הומו ושאל אותה אם היא גם . והיא ענתה בהתנצלות שהיא לא כזאת. אבל היא בייפולר !! ואני כל כך צחקתי והתרגשתי כי זו הפעם הראשונה שהיא אמרה את זה, כלומר הכירה במחלה . זהו נקווה לטוב

אמא רחוקה יקרה שמחה מאוד לקרוא על המגמה החיובית הזאת. מחזיקה אצבעות ביחד איתך ומקווה שהשיפור ימשיך, ושהאהבה הגדולה שיש בך תצליח לאחות את הקרעים ולמחוק את הזיכרונות המכאיבים. שולחת לך חיבוק אבישג

שלום אמא רחוקה וכולם... אני שמח לשמוע שהמצב של הבת שלך טוב... ושמח לשמוע ממך...מעבר לזה, ברוך שובך למולדת. מקווה ששלומם של שאר ילדיך גם טוב. כתבתי עכשיו הודעה אורכה לראומה, שבסוף גנזתי כי הגעתי למסקנה שאין לי באמת מושג ירוק בתשובות לשאלות שלה. אילו הייתי באיזו היפו-מאניה או משהו דומה לזה, לא היו היסוסים כאלה... אני נכנסתי סוף-סוף לרמיסיה איכותית, אחרי שנה מטורפת לגמרי, שכללה שני התקפים מאניים חריפים, התקף דיכאון כולל ניסיון אובדני, והרבה היפו-מאניה והיפו-דיפרסיה בין לבין. היתכן שאני יכול סוף כל סוף להגיד שנהייתי כאחד האדם? כנראה שלא, כי כמו המפלצת של תמימי, גם שלי מחכה לרגע שהיא תוכל להתפרץ, כיום כשהיא כלואה ואזוקה בכבלי התרופות. נראה כמה זמן זה יחזיק מעמד. אני מודה שבמצב הזה הפיתוי להפסיק את התרופות הוא גדול, אבל אני אחכה לפחות עוד שנה עד שאני אעז להעלות את האפשרות על בדל שפתיי. חוץ מזה, עברתי דירה סוף כל סוף, ושיפרתי בצורה ניכרת את איכות החיים שלי. המעבר לא היה קל, אבל הנה גם הוא עבר, ואפילו התקינו לי את האינטרנט ממש מהר. עקבתי אחרי ההודעות, אבל לא כל-כך היה לי מה לומר... הרבה אהבה לכולם מיכאל(מיקי)

היי אמא רחוקה מקווה שהשקט על פני הארץ יהיה ארוך ויציב. כל כך קשה לקבל שאנחנו חולים וקשה גם להתייחס למחלה הזאת ככל מחלה אחרת, בלי כל ההתכווצויות והפחדים שזה יחזור. אבל בכל זאת הנה שקט אצל ביתך שחזרה לחייה, ואני חגגתי שנה של שקט בספטמבר, ופחות פוחדת ממפלצות מתפרצות ויותר מתרכזת במנ שיש מולי- עבודה משפחה אהבה. ככה פרויד דיבר על בריאות נפשית, לא? אהבה עבודה משפחה. מיקי היקר אל תיתן לביישנות שלך לעצור אותך כשאתה כותב לנו כאן בפורום. תכתוב כאילו אתה בהיפו מניה ואל תצנזר, כי דבריך תמיד נוגעים בלב ומחממים את הנשמה. ואת אבישג, תמיד שם כדי לעודד ולתת מילה טובה לכל מי שרק צריך. תודה לכולם. תמי.