העברה בטיפול

שלום רציתי לדעת האם תהליך של העברה נעשה עד הפרטים הקטנים , זאת אומרת , האם אני ממש מלבישה דמות מסוימת על המטפל שלי וחווה אותו כאותו דמות ממש עד לפרטים הקטנים , או שאני מלבישה רק דברים מסוימים ומלבישה רק נקודות שונות (או שאצל כל אחד זה שונה?). האם בהעברה אפשר לחוות את המטפל כאותה דמות לתקופה של יותר משנה? מקווה שאני ברורה כי אני לא יודעת איך לנסח את השאלה... תודה מראש בת - אל

לבת אל, אני חושבת שזה מאוד אינדיווידואלי ותלוי בעיקר בשני דברים- עד כמה המטפל הוא מבחינתך "לוח חלק" ואז את יכולה למלא את הלוח הזה בפרטים מעולמך, ועד כמה החוויות עם אותה דמות מהעבר היו משמעותיות ועוצמתיות. ככל השחיבור בין שני המרכיבים האלה גדול יותר, ככה לדעתי ההעברה תהיה חזקה יותר. אפשר כמובן לחוות את המטפל כאותה דמות לתקופה ארוכה,אפילו שנה, ותפקיד המטפל הוא להאיר ולהביא אותך לנקודה שבה תביני שאת רואה אותו בקווים המאפיינים דמות משמעותית אחרת. לדעתי העברה בעוצמה כמו שאת מתארת היא מקום טוב מאוד להבין עד כמה הדמות הייתה משמעותית ועד כמה היא משפיעה עלייך בראיית העולם שלך, דווקא על ידי כך שאתה משליכה פרטים ממנה על המטפל תוכלי בסופו של דבר לבודד את הפרטים האלה ולראות מדוע הם כל כך משמעותיים עבורך. דנה

היי דנה, קראתי את מה שכתבת לבת אל ואני מסכימה עם כל מילה! כשהמטפלת שלי הייתה כמו שכתבת "לוח חלק" הבנתי לאני לא יודעת עליה כלום והרבה פעמים ראיתי אותה כמו המטפלת הקודמת שלי שהייתה לא מתאימה לי ולא הייתה בינינו כימיה, כל הזמן הייתי משווה בינין והייתי גורמת גם לנוכחית להיראות מפלצתית. ואחרי שדיברנו על זה, המטפלת שלי הראתה לי ממש אחת לאחת את הנקודות שהאני משליכה עליה והם בעצם של המטפלת הקודמת שהייתה דומה לאמא שלי שתי טיפות מים. וכשראיתית אותה פעם אחת בקניון עם הילדים הקטנים שלה, והיא החזיקה ביד תינוק, רק אז הבנתי שהיא בכלל אישה אחרת. זה מאד נכון, הפרטים שהיו חסרים לי גרמו לי להשליך עליה פרטים של אישה שעזבה את התינוקת שלה (אני) בדיוק כמו שהמטפלת הקודמת עזבה אותי. תמיד אני שמחה לקרוא את התגובות שלך, יום נעים, עדי

לבת אל לדעתי העברה אף פעם לא יכולה להיות העתקה של אחד לאחד עם דמות מהעבר מהסיבה הפשוטה שהמטפלים שלנו אינם יכולים להיות לוח חלק, הם מגיבים אלינו בדרך מסויימת ששונה בוודאות מהדרך בה אמא הגיבה אלינו, והאינטראקציה בין שני אנשים שונים אף פעם לא יכולה לשחזר בבהירות אינטראקציה אחרת. יחד עם זאת, תקופה ארוכה הפסיכולוגית שלי היתה בשבילי ממש כמו או במקום אמא. היא מילאה בשבילי פונקציות שבעבר היו ביני ובין אמא. וכמובן שהיתה אמא אחרת, לא שיפוטית, לא מתחשבנת, שונה מאמא שלי שהיא דמות יקרה לי מאד אבל מאד קונפליקטואלית. והקשר הזה של כמו אמא למשך תקופה משברית מאד בחיי וארוכה- למעלה משנה במקרה שלי, יצר אצלי איזו אימהות פנימית שונה, מקבלת, אמפטית ובלי לדבר יותר מדי על הקשר עם אמא שלי, פשוט מעצם החוויה של מטפלת- אמא אחרת, משהו בי השתנה. ולא רק משהו בי, אלא גם משהו בקשר הקונקרטי והמציאותי שלי עם אמא שלי. למדתי פחות להסתמך עליה בצרכי התלות שלי, פחות לצפות ופחות להתאכזב, והקשר ממש ממש השתפר, ואני מודה על כך בכל ליבי למטפלת שלי, כי בעיני זה ממש נס, והיא לא המטפלת הראשונה שלי, גם בטיפול הקודם שלי שהיה ארוך (4.5. שנים) ומאד משמעותי הקשר עם אמא היה מאד מרכזי בטיפול, אבל הטיפול הקודם נעשה על ידי מטפל גבר ואולי כאן ההבדל (פרט להבדלים נוספים של גישה טיפולית, המצב בו הייתי בטיפול הקודם ביחס לטיפול הזה ועוד). בטיפול הזה שנעשה בגישת הסלף- קוהוט, למדתי שאת השינוי ניתן ליצור דרך החוויה ופחות דרך פרשנות ומודעות. מתוך החוויה הטרנספרנסיאלית החזקה שהיתה לי עם המטפלת כדמות אימהית, נוצר אצלי שינוי בחוויית האימהות הפנימית שגרר שינוי גם במציאות החיצונית ובקשרים שלי עם אמא. מופלא, לא? הטיפול לא יכול להיות שיחזור ממשי של חוויות הילדות. אבל הוא מאפשר סביבה מוגנת ומקבלת בה צרכים לא מסופקים מהילדות יכולים לקבל מענה ובכך ליצור שינוי באישיות, דרך החוויה. תמי.

אוי תמי כמה שאני אוהבת לקרוא את בתגובות שלך!!! :-) הן כל כך אמיתיות, כל כך כנות, ממש ראויות להערכה! אני אף פעם לא כותבת... אבל תמיד קוראת את התגובות שלך! כמובן שהנושא הספציפי נוגע גם אלי... אני ממש מזדהה עם מה שאת כותבת. אני בת 25 והטיפול 10 חודשים, אני לא מרגישה העברה חזקה עם המטפלת שלי (שהיא מדהימה אגב...). וכמובן שנושא ה"אמא" הוא הנושא המרכזי אצלי בטיפול. אמא שלי מאוד קשה, מאוד ביקורתית, מאוד רודה. ומאז שאני בטיפול אני כאילו פחות צריכה אותה. פעם הייתי מחבקת אותה הרבה, נותנת לה נשיקות, אומרת לה שאני אוהבת אותה. היום אני ממש רשמית איתה, אני לא נוגעת בה, ממש לא נוגעת בה! היא כמובן מרגישה בהבדל, ואפילו זרקה לי הערה לפני יומיים שהיא כנראה צריכה להגיד על כך תודה לפסיכולוגית שלי, בציניות כמובן. אני מנסה ללמד את עצמי שאפשר גם אחרת... מאחלת לך רק טוב :-) נ.ב. פעם אפילו חשבתי לשאול אותך אם את תהייה מוכנה לטפל בי... :-)