קבלת טיפול במרפאה ציבורית לבריאות הנפש

1. אין שמירת סודיות, הם מודים שהם מדווחים אוטומטית על הפניה והפונה מסומן לכל ימי חייו כ"חולה נפש" מקרה "פסיכאטרי". 2. המידע נגיש לכל מי שיירצה בכך מספיק.למשל אם העובד הינו עובד מדינה. כל חוקר פרטי זוטר יכול בקלות להגיע למאגרי המידע עבור לקוח שמעוניין בכך. מחשבי הממשלה פתוחים לכל מי שמקצועו בפריצה למאגרי מידע ממוחשבים: מידע ששמור במחשב-יש לראותו כפרסום הפתוח לציבור. 3. במכבי-בפירוש נמסר שמי שפנה לפסיכאטר- אינו זכאי לסודיות. יש עדות לכך שפסיכיאטרית במכבי מסרה מידע (השמצות והכפשות לא ענייניות לא רפואיות) בטלפון לכל דורש מבלי לבדוק את זהות מקבל המידע. דבריה הוקלדו ופורסמו לבושתו של הלקוח (שפיטר אותה). 4. בשירות הציבורי- אין כל סיכוי להגיע לטיפול אצל איש מקצוע: השירות ניתן על ידי סטודנטים ומתלמדים הזקוקים לפונים כשפני נסיונות לצורך צבירת שעות . המומחים- מעדיפים לעסוק בהדרכה ולא בטיפול עצמו. את כשרונם ישמרו ללקוח הפרטי אחה"צ-לו יקדישו את כוחם ויכולתם המקצועי. 5. ההדרכה היא חפיפית רק לצורך רישום פורמלי של השעות. 6. הסטודנטים אינם קבועים- הם עורכים סבב בין המסגרות השונות- לא הלקוח מעניין אותם אלא צבירת הנסיון המגוון והשעות לשם קבלת התעודה. 7. היחס במסגרת הציבורית- מתנשא אטום מתעמר (די לעבור במרפאה כזאת ולשמוע צעקות על מטופלים לעין כל, "טיפולים" הנערכים בדלתות פתוחות, תיקים מתגלגלים ללא השגחה, "ארכיוני" תקים שאינם מאובטחים- לא מבזבזים כספים על מנעול רציני, די לראות עובדים מסתובבים במסדרונות כשכוסות קפה מהביל בידם- בשעות עבודה משולמות, שמות ופרטים מזהים של לקוחות כשהם מודבקים על גבי דלתות חשופים לעין כל). בסך הכל- אדם המכבד את עצמו- לא יפנה למרפאה ציבורית לבריאות הנפש.

אני דווקא מרוצה מהטיפול שקיבלתי במרפאה ציבורית. קשה לי להתייחס לנושא של סודיות, אבל אני אתייחס לאופי הטיפול. במרפאה לבריאות הנפש של קרית יובל בירושלים שבה טופלתי בכלל לא ראיתי את כל הדברים שמתוארים אצלך. מעולם לא ראיתי תיקים של מטופלים מתגלגלים ללא השגחה, ולא שמעתי שצועקים על מטופלים אחרים. המטפלת שלי הייתה ד"ר ולא סטודנטית, והיא נתנה לי טיפול שמאוד עזר לי. מעבר לכך, תמיד נאמר לי שאני יכולה לפנות למרפאה בכל יום, לא רק בזמן הטיפול, למקרה שארגיש שהחרדה מתגברת. וכשהסתיים הטיפול שלי (זה היה לפני חודשיים), אז אמרו לי שבכל פעם שאני ארגיש שאני זקוקה להם במרפאה, אז אני אוכל לפנות אליהם. בנוסף לכך גם קבעו איתי פגישות למעקב. בעקבות הטיפול חל שיפור משמעותי במצבי- אני מרגישה כמו חדשה, ולא שילמתי על זה אפילו אגורה. אני חושבת שקיבלתי כלים מצויינים להתמודד עם החרדה, וגם הרבה תמיכה. אף אחד לא נתן לי את התחושה שאני "מקרה נפשי", אלא התייחסו אלי כמישהי שיש לה תגובת- משבר, ונתנו לי להבין שאני יכולה לצאת מזה. אני חושבת שזה מזל שיש את המרפאות הציבוריות האלה. אני יודעת שאני לא הייתי יכולה לממן טיפול פרטי, ואז המצב שלי היה קרוב לודאי מחמיר. אני מאוד מעריכה את הטיפול שקיבלתי, ואני חושבת שמי שנמצא במצוקה אמיתית בגלל שהוא בתקופה של חרדה חזקה, צריך לדעת שיש לאן לפנות!

נילי היקרה מתוך דבריך עולה זעקה ונשמע שממש סבלת מהטיפול שקיבלת באותה מרפאה ציבורית אליה פנית. הדברים שאת מתארת אינם תקינים וזכותך להתלונן בפני מנהל המרפאה ולקבל תשובה עניינית לטענותיך, אחת לאחת. המצב שאת מתארת אינו אופייני לכל המקומות. אבל תפני למרפאה שבה היית וקבלי את ההתייחסות המתאימה כי זה ממש ממש לא תקי. תמי.