בטיפול
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
היי לכם, השבוע באחד הפרקים של בטיפול, הגיעה לראובן מטופלת רטובה כולה ושתי הידיים שלה שבורות. הפיתרון שהוא מצא היה לבקש מאישתו לעזור לה להחליף בגדים. מה דעתכם? לי זה גרם לחשוב , זה הגיוני , אבל זה פורץ גבולות? זה מעשה מאד אנושי אבל זה אתי? אם זה היה קורה לי עם המטפל שלי הייתי נבוכה מאד מאישתו. מה אתם אומרים? מיקי
היי, ראיתי את הפרק. לדעתי לא היה לו ממש ברירה. אם היה משאיר אותה בבגדים הרטובים בחורף הגשום היתה יכולה להיות חולה צ'יק-צ'ק והוא היה מאושם ברשלנות ובצדק. הגבולות ברורים, אך ישנם מצבים שבהם גם חייבים לראות את התמונה היותר כוללת. אם הפסיכולוג מעריך שיגרם לה נזק אם היא תשאר בבגדים הרטובים, אז האפשרויות הן לבטל את הפגישה (כפי שהציע לה בתחילה), או לאפשר לה להחליף בגדים בקליניקה שלו. מכיוון שהיא מוגבלת גופנית אז אשתו עזרה לה בהחלפת הבגדים. כמו רופא שמבקש מאחות (nurse) שתעזור לו במשימה.
לא ראיתי את הפרק. בהנחה שהמטופלת היתה במצב נפשי להביע התנגדות לעזרה מאשת הרופא, אני מוצאת שזה היה פשוט מעשה אנושי, מצידו של הפסיכולוג. באופן כללי, הדאגה שלו אמורה להסתכם בריפוי נפשה ולא בדאגה עתידית לבריאותה הפיזית, כך שהטנעה שהוא היה מואשם ברשלנות נשמעת לי מופרכת :)) "אתיקה שמתיקה" - עפ"י תאור המקרה, הוא פעל בסדר גמור ומתוך דאגה כנה.
הפסיכולוג לא אחראי לבריאותה הגופנית, אך אם הוא היה מונע מהמטופלת טיפול גופני דחוף (כמו החלפת בגדים רטובים) בזמן שבו היה אמור להיות טיפול נפשי אצלו בקליניקה, וכתוצאה מכך היתה חולה (נניח בדלקת ריאות)- כן היה מקום להאשים אותו ברשלנות, כי היה בידו כלים למנוע זאת. לכן הוא נתן לה לבחור בין החלפת הבגדים לבין ביטול הפגישה.
