דר' הידש היקר חייבת להשתפך ולקבל חיבוק גדול

אני בת 33 בהריון רביעי ילד שני שנולד פג עם "אטרזיה של הוושט" אחריי הריון קשה ומאז עבר מס' ניתוחים ואישפוזים וכו' ונקווה שלא עוד בסוף השבוע (ואני בהריון בחודש שישי) הילד בלע צעצוע ורצנו איתו למיון ועברנו את כל הפרוצדורה על להוצאת הגוף הזר אני לוקחת פרוזק 40 מ"ג ולמרות הכל מרגישה סחוטה נפשית בהריון הנוכחי אני מרגישה כל הזמן תחושה של עילפון שגרמה לי לפחד לצאת לבד מהבית שלא לדבר עם הילד מחשש שלא ארגיש טוב בנוסף לזה לבן שלי איחור התפתחותי הוא בן שנה ועשרה חוד' ולא מדבר מילה אני מירגישה שעד הוא יוצאי מילה מהפה הוא קודם כל יוציא לי את הנשמה קנינו בית חדש ורק עוד חודש נעבור אליו ולכן יצא שחודשיים אנחנו גרים אצל ההורים ואני מרגישה שבחודשיים הללו אני ובעלי התרחקנו מאד מאד עד כדי אפס מגע פיזי ומילות אהבה ועכשיו אני כבר מתחילה לבכות אני לחוצה מאד מכיוון שבהריון הקודם סבלתי מ IUGR ומפחדת מאד מאד שלא נדע מצרות לא עלינו לשידור חוזר אני מקנאה בחברות שלי שבהריון והבעלים מפנקים ואתם והחיים מפנקים אותם ואני רצה מחוויה קשה אחת לאחרת ורוצה לצעוק שגם אני בן אדם וגם לפעמים לאמא הכוחות נגמרים אני אוהבת את בעלי ואת הילד מאד מאד מאד אבל חייבת לקבל איזה שהו פידבק חיובי שיקרה משהו טוב יש עליי עומס נפשי אדיר חשבתי ללכת לפסיכולוג של קופ"ח ואני לא עושה את זה ובאופן פרטי ממש אין לי כסף את הכסף שיהיה לי אם יהיה אני ישקיע בקלינאית תיקשורת לבן שלי מה גם שבעניין של הבן בעלי ממש בת יענה תומן את הראש בחול ואין לי את הכוחות הפיזים והנפשיים לטפל בזה לבד כרגע גם ככה אני מתפקדת לבד מכיוון שלפני 8 בערב הוא לא נכנס הביתה ואין לי זכות להתלונן אני לא עובדת כרגע בגלל המרגש שלי סתם רציתי לשמוע את דעתך וגם חיבוק לא יזיק אני כותבת לך פעם בחצי שנה בערך כשאני מרגישה שהגיעו מים עד נפש ברגע שהבן שלי יגיד רק "אמא" או אפילו מילה אחרת אני אקבל המון כוחות אוףףףף משהו חייב להיות קל וטוב לא יכול להיות שהכל קשה תודה רבה

לשירלי היקרה כמה קשה להיות אמא לבד, ועוד בהריון, ועוד עם בן עם איחור התפתחותי, ועוד בבית של ההורים, ועוד בדיכאון... כל אחד מהדברים האלה בנפרד הוא קושי לא פשוט בכלל וכולם ביחד נראים בהחלט מעמסה לא פשוטה בכלל שדורשת ממך המון המון כוחות, וכנראה שיש לך אותם. הבן שלך ידבר בסוף, הם כולם מדברים. ואם תסתכלי לו עמוק עמוק בעיניים תראי שהוא ידבר אליך בלי מילים, בחיוך שלו, במגע, וילדים נותנים לנו המון כוחות כשנראה שכלו כל הקיצים. אין לי הרבה עצות לתת כי הדברים שאת מתארת נראים באמת קשים. רק לתת חיבוק כמו שביקשת ותזכרי את הכוחות שכן יש בך והביאו אותך לאיפה שאת למרות כל הקשיים. שיגיעו ימים קלים יותר. תרגישי טוב, תמי.

את מדהימה. אין ספק שהמין הנשי הוא המין החזק. אני בטוחה שהכל יהיה טוב ואפילו מצויין. לא, אני לא ד"ר הידש ואני לא מכירה אותך. אבל ברור שהמצב שלך קשה מאוד אבל גם זמני מאוד: ראשית, בנך ידבר!!! תתמקדי בחצי הכוס המלאה: עם מי הוא מעדיף לשהות?, אצל מי הוא מתנחם?, האם ישנם מילים או ג'סטות תיקשורתיות שהוא כן עושה בכדי להביע את רצונו? האם הוא הולך למעון? שנית: את תלדי. ההריון בסופו של דבר יגמר. יוולד לך צאצא שיוציא ממך שוב אהבה ואולי דרכו תוכלי שוב להתחבר לבעלך. שלישית: בענין בעלך. את חייבת לשתף אותו בחולשה שלך ובקשיים שלך. לא יתכן שתסחבי הכל על גבך!!! תעבירי אליו את "הכדור" בנוגע למצבך. ושהוא יהיה אחראי על מה שהוא לוקח על עצמו בכדי להקל עליך. קצת קשה לי להמשיך עם הרעיונות כי אני ממש לא מכירה אתך ואת המערכת תמיכה שלך. מה קורה עם: אחות, גיסה, אמא, חברה, חמה, שכנה. האם את דתיה? אולי לחמ' הרווחה יש אפשרות לסייע זמנית במעון לבנך (חובה ולהערכתי הוא זכאי ע"פ הקריטריונים) או עזרה של סומכת. בקרוב תיכנסו לבית משלכם, איזו חוויה. אל תתבישי לבקש עזרה. "תיפלי" על הסביבה. תני להם להרגיש לא נעים אם הם יסרבו לך. את חייבת עזרה ותמיכה כי מאוד קשה להיות לבד במצבך. והעזרה תחבק אותך כי את ראויה לחיבוק העצום ביותר שניתן לקבל. תזכרי שאת אישה חזקה ומדהימה. ממש התאהבתי בך. אורלי. אה, ועוד דבר קטן הנוגע לבנך: בני גדול מבנך, עם עיכוב קל בהתפתחות שפה. הוא קרא לי אמא רק לפני שבועיים.בכל אופן אני מקווה שבנך במעקב של רופא ילדים בקופ"ח ובטיפת חלב. פני איתו ליח' להתפתחות הילד הקופ"ח שלך. האיבחון והטיפולים הם במחירים זולים מאוד. תעשי את זה לפני הלידה.

יקרה. תרשי לי לשלוח לך חיבוק גדול ומחזק קודם כל , תרשי לי לצוטט אותך "מתפקדת לבד" זה לבדו מעיד על המון, ילדים קטנים דורשים המון וכל אדם גם ללא התרופה היה מרגיש "סחוט נפשית" אז קודם כל תרשמי לעצמך ציון 100 גדול ענק על הקיר ככה שכולם יראו. ללא ספק יש מקום לדרוש עזרה ואת זה לדרוש ממקום של כבוד ולא של נחיתות. מגיע לך לדרוש מהמשפחה שימלאו את חלקם וירתמו לעזור. בנוגע ליחסים עם הבעל אני מניח שפשוט מאוד לא נוח לו בנוכחות הוריך ואולי הוא לא כ"כ יודע איך לאכול את המצב...עם זאת הבן אדם עובד וישנה הדירה החדשה אז בכל זאת קורים דברים רק צריך אוטוטו קצת סבלנות. זה שאת לא עובדת כרגע...בשם אלוהים כמה כבר אפשר לדרוש מהבן אדם...ישנם אנשים כמוני שלא עובדים שנים ואם זה עוזר לך אז את חזקה ואני החלש ובכל זאת מחבק אותך ומאחל לך כל טוב ושתמשיכי להיות חזקה ולהאמין, סבלנות וקבלה, יהיה טוב. בנוגע ללצאת החוצה מהביית כדאי לצאת וברור שישנה הבעיה הפיזית אז אולי עם האוטו או עם מונית בליווית אחד ההורים או עדיף אח או אחות בקיצור כולם חייבים לתת יד פה, זה לא עסק פרטי של אף אחד. וז חובתם שהיא בעצם רק זכות להושיט יד ולעזור. האם אפשר לחשוב על לשכור אחות או מטפלת לעזרה? מאחל לך המון המון המון המון בהצלחה. שלך תמיד. רמי

לשירלי אכן יש לך עומס רב ובעיקר עומס רגשי עם הדברים שאת מתמודדת אתם, בעיקר החששות מפני העתיד והחששות לגבי ההריון וכבר אפשר להגיד הילדים. הקושי העיקרי כמובן הוא ה"לבד", וחבל שאת לבד ומרגישה לבד. לפעמים אדם נמצא לבד גם מסיבות אובייקטיביות אבל גם כיוון שהוא לא יודע מספיק לבקש את השיתוף שהוא כל כך רוצה לקבל...., חשוב שתחשבי כיצד את יכולה להסביר לאנשים הקרובים לך שאת מרגישה כל כך לבד ואת רוצה להיות אחרת. אני מקווה שלפחות החברים כאן הצליחו לעזור קצת ותמיד טוב לשלוח חיבוק שבת שלום דר' גיורא הידש