תחושת ניתוק
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
בשנים האחרונות אני חש שתחושת הניתוק שמלווה אותי לאורך כל חיי מתחזקת. קשה לי קצת לתאר את התחושה זה משהו כמו אחרי שתיה מרובה של אלכוהול איזושהי תחושה של מבט מהצד על החיים כאילו אני צופה בחיים של מישהו אחר. אני ממש מזכיר לעצמי כמה פעמים ביום שאלו הם החיים ואין עוד רובדים שמסתתרים מאחורי כל זה ואני לא מתכוון ברמה המיסטית או בכלל שאני באמת מאמין שיש עומק נוסף אלא משהו ברמת התחושה שאני לא באמת חווה את החיים אלא פועל באיזשהו ניתוק יותר תחושת צופה. זה משפיע עלי,כמובן, גם במישור הרגשי בכך שמאוד קשה לי להקשר אל אנשים ואפילו כאשר אני מסתכל על חוויות רגשיות מעברי אני מרגיש שאני נזכר בסרט שראיתי. האם יש איזשהו הסבר נוירולוגי לתופעה כזו או האם הפתרון אמור להיות משהו בדמות טיפול פסיכולוגי או אולי אפילו סוגים שונים של מדיטציות?
ליוני, עד כמה שידוע לי תחושה של ניתוק מעצמך ומחוויות רגשיות יכולה לנבוע ממצב של חרדה. כאילו הניתוק שאתה מרגיש מגן עליך מלחוות תחושות שקשה להרגיש אותן. טיפול פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור לחזור להרגיש ולהתחבר בחזרה לעצמך ולחיים שלך על כל הצדדים שלהם, הטובים והפחות טובים שלהם, ומתוך הההתחברות המחודשת תוכל גם ללמוד כיצד להתמודד עם התחושות בצורה טובה יותר מבלי להתנתק. מדיטצייה נשמעת גם כמו דרך טובה כדי להירגע ולהתחבר מחדש אל התחושות. שבוע טוב, אני.
ליוני תודה לשרון ואני מצטרף לדבריה, המדיטציה עשויה להוריד חרדה וגם להפחית את תחושת הניתוק, אבל מדיטציה היא דבר שונה בתחושה, מדובר על מצב הכרתי שונה, תחושה מורכבת יותר ודבר שונה. כל טוב דר' גיורא הידש
