שאלה לכולם

אחרי נסיון התאבדות אני בחיים ....לא יודעת עדין עם כדאי יש רגעים אחרים יש ילדים יש סרטים טובים ויש אנשים שעדין מחבקים ומאמצים בחום...השאלה הקיומית שלי היא בגדר של שאלה פילוסופית אלה משהו קיומי שמעסיק אותי הרבה עד מתי...יגיע למנוחה ולנחלה של החיים שהשאלה הקיומית לא תהייה תלויה לי באויר וכול משב רוח או משהן מסוג המערער יערער וימוטט אותי לגזרים שוב מאושפזת ולאף אחד אין תשובה אין חיבור אין צל גדול שיכסה את כולי ויעטוף ויערטל עד שזה יגמר שוב אני בוכה...... מקווה שאצלכם המצב יותר אופטימי אבל אם לא יהייה האם תספרו לכולם כמה קשה היה לי מחבקת את כולכם

היי, ההההממממ.......עניתי לך בשבוע שעבר גם, אבל מסתבר שלא התייחסת כל כך למה שכתבתי :-)) אני חושבת שזה נורא שכל משב רוח מערער וממוטט, אני בטוחה שהתחושה של הצורך בביטחון וביציבות היא תחושה שאת רוצה ומחפשת אותה. קראתי לפני כמה שעות מאמר בהארץ על התאבדות, לא בדיוק מאמר, אלא יותר תהיות על מה לומר לאדם ששואל. בדיוק כמו שאת שואלת. אז תרשי לי לצטט לך קטע שלקוח מהספר של עמוס עוז "סיפור על אהבה וחושך" אלו הן המילים שהוא כתב לאימו שהתאבדה. "לו הייתי שם לידה בחדר ההוא הפונה אל החצר האחורית בדירתם של חיה וצבי ואותה שעה, הייתי בוודאי מנסה להסביר לה בכל כוחי למה אסור, ואם לא הייתי מצליח להסביר לה הייתי עושה כל דבר כדי לעורר בה רחמים, שתחוס על בנה. הייתי בוכה ומתחנן בלי שום בושה והייתי מחבק את רגליה ואולי אף הייתי מעמיד פני מתעלף, או הייתי מכה ושורט את עצמי עד זוב דם כפי שראיתי אותה עושה לעצמה ברגעי יאוש. או הייתי מתנפל עליה כמו רוצח, בלי להסס הייתי לוקח ומנפץ על ראשה אגרטל, או מכה אותה במגהץ שעמד על מדף בפינת החדר. או מנצל את חולשתה ושוכב עליה וקושר את ידיה מאחורי גבה וחוטף ומשמיד לה את כל הגלולות, הטבליות, הכדורים, התמיסות, התמציות והסירופים שלה". האמת? אני חושבת שאני יודעת איך מרגישים במקום ההוא, בנקודה ההיא שבה רוצים רק להפסיק את הכאב שמחלחל ומאיים לכרסם מבפנים. את יודעת מה אני עושה אז? לוקחת את הילדים שלי קרוב קרוב ומחבקת אותם חזק חזק ונבלעת בתוכם. אני חושבת שלהיות או לא להיות זו לא השאלה שאת צריכה לשאול. אלא לשאול איך להיות? מה לעשות כדי להמשיך ולהיות ? תשמרי על עצמך, דנה

להיות, להיות להיות גם אם קשה גם אם בלתי נסבל גם אם רוצים להעלם גם אם לא מצליחים להעלם גם אם מחשבות המוות מטריפות גם אם נראה שאין טעם בחיים גם אם נראה שאין עתיד פרט ללא להיות. בכל זאת להיות כי הכל משתנה בחיים גם הלא להיות יכול לההפך ללהיות ואחרי שכבר לא תהיי איך תדעי שזה לא משבר חולף, שממנו תגדלי ותצמחי שממנו תמצאי את משמעות חייך שממנו תעזרי גם לאנשים אחרים שסובלים ולא רוצים להיות. אז תשובתי לך- להיות להיות ולהיות. ודרך אגב- גם אני הייתי בלא להיות והנה אני כאן. תמי.