לכולם ולד"ר הידש-האם הכדורים מביאים שמחה?

שאלה עקרונית לי, אדם שהוא בדיכאון הרי מרגיש כל הזמן עצוב, רע לו, רוצה להתאבד, אין טעם לחייו, רוצה כל הזמן לישון וכו'. מה עושים הכדורים האם הם מחליפים את תחושת העצב בתחושת שמחה? כלומר האם אחר נטילתם האדם מרגיש שכיף לו בחיים והוא נהיה שמח ומרגיש טוב, או שהם לא נותנים שמחה וכל מה שהם עושים זה עירפול חושי הדיכאון כך שבאמת נשאר הדיכאון אלא הוא מעורפל והופך לפחות עמוק, ע"י הקהיית חושי האדם...? (השאלה ל-2 סוגי הכדורים, הן שפועלים על סרוטונין והן שפועלים על נוראדרנלין)

שלום לך אחד. נכון שמקובל בציבור הרחב לכנות את הפרוזאק ושות' בשם הכולל: "גלולת האושר", אבל למען האמת אני מתנגדת לכינוי הזה ואני חושבת שהוא עושה הרבה נזק תדמיתי לכדורים הללו. לא מדובר בגלולות אושר, והכדורים אינם גורמים לאדם הנוטל אותם להרגיש שמח וטוב לב... (למרות שאם יגיע היום וימציאו גלולות כאלה, אני משערת שחלק גדול מאיתנו ישמח לנסות אותן !) אני יכולה להעיד מניסיוני, השתמשתי באפקסור תקופה מסויימת (אם איני טועה הפעילות קשורה לנוראדרנלין) והמטאפורה שהשתמשתי בה כדי לתאר את הכדור עבורי היה מצוף. אם לפני כן הרגשתי שאני טובעת באוקיינוס גדול של עצב, כאב וייאוש, ומשקיעה מאמצים רבים מאוד רק על מנת לשמור את ראשי מעל קו המיים כדי לטבוע, הרי שהאפקסור שימש עבורי כמצוף. בעזרתו המאמץ להישאר מעל המים הפך קל בהרבה, אפשר לומר שהוא אפילו לא היה ממש מאמץ. הוא לא מערפל את החושים (אם יש תחושה של ערפול חושים אני חושבת שכדאי להחליף סוג של כדור כי זו לא המטרה) אבל הוא כן גורם לדיכאון ולכל הרגשות השליליים להיות רחוקים. אם היתה לך פעם דלקת אוזניים אז אולי אתה זוכר את התחושה: האוזניים סתומות לכן כל צליל שאתה שומע הופך להיות מעומעם-משהו, כמו מבעד להרבה שכבות... ככה הרגיש הדיכאון שלי בהשפעת הכדור. הרגשתי כאילו נבנתה איזו שכבת מגן בלתי חדירה לדיכאון, וגם אם היו לי רגעים של עצב או משבר - - - הם לא חדרו ממש פנימה אל תוך הנפש, נשארו בתוך הרובד החיצוני יותר, מבלי להטביע אותי. בנוסף, זכורה לי תחושה של שלווה ורוגע, מין שקט פנימי כזה אליו אני מאוד מתגעגעת, אני חייבת להודות... אני חושבת שמי שחושב שייקח את הכדורים וירגיש שמח מצפה לו אכזבה קשה ,כי האמת היא שכדי להיות שמחים אנחנו צריכים למצוא את השמחה הזו בעצמנו, לגמרי לבד, ולא יעזור שום כדור לשם כך. ואולי טוב שכך... ?

אין כדור לאושר אלא כדור שמפחית תסמינים של מחלה ביולוגית. אם יש תסמינים של מחלה הכדור יעזור וישפר את מצב הרוח. אם אין תסמינים הכדור רק יגרום לתופעות לוואי.

שלום, אכן קודם כל התרופות נלחמות בדיכאון ומביאות את האדם למצב הרגיל שלו. כלומר אדם עם שמחת חיים במשך כל הזמן אשר חלה בדיכאון, התרופות יחזירו אותו למצב של שמחת החיים. אדם אשר היה יותר מתוח ופסימי לפני הדיכאון יחזור למצב הקודם שלו. כלומר התרופות מבריאות מדיכאון ולא "מטשטשות" בלבד. שאלה מעניינת לא פחות היא מה התרוופת עושות לאדם שאינו נמצא בדיכאון. אם נקח עשרה אנשים שיעידו שהם במצב נפשי רגיל וטוב והם יטלו את התרופה האם יהיו מאושרים או שמחים יותר? עדיין אין תשובה ברורה לשאלה זו והאם לכל אדם ברחוב כדאי ליטול את "גלולת האושר"? כל טוב דר' גיורא הידש

כולם מחפשים את ה"אושר", אך מי שמשקיע מאמצים בחיפושו לא נראה לי שימצא... אולי כי אי אפשר למצוא משהו שהוא "תופעת-לוואי" של משהו אחר בלי למצוא קודם את אותו "משהו אחר". אז באמת מהו אותו "משהו אחר"? לפי פרופ' ויקטור פראנקל הוא "המשמעות" (כגון: בשביל מה לקום בבוקר...). טוב, אז בינתיים שום גלולה לא תתן משמעות כלשהי לחיי מישהו ביקום, אך הרבה פעמים ביכולתה להעניק אפשרות לצאת מארץ הדיכאון/חולי ולהגיע לארץ אחרת. וגם זו ארץ לא קלה. אך זו ארץ שאינהצבועה רק בשחוק, זו ארץ שממנה יש סיכוי כלשהו להשיג משמעות! אני מכיר את עצמי כאדם שמדי פעם נגע קלות באושר (ההגדרה כמובן סובייקטיבית) למרות שתקופות ארוכות בחיי הרגשתי שאני כלוא לתמיד בגיהינום. אבל לאט לאט, בלוויית הרבה דם יזע ודמעות, עיצבתי חשיבה הדוגלת בכך שצריך להשתדל לחיות באופן "הכי מלא" שאפשר. ולהתרכז בחיים עצמם ובשום פנים ואופן לא בחיפוש אחרי האושר! וגם להשתדל מאוד להתגבר על הפחד האיום שלנו מפני החיים. ולבסוף, תמיד לנסות להאמין שהכל לטובה גם אם זה לא תמיד נראה כך, כי האופטימיות נותנת כוחות עצומים בכל מקרה. עבורי - אדם ששני הוריו אובחנו כחולי נפש פרופר וגם הוא עצמו חלה במחלת נפש בגיל 19, זה ממש לא היה קל. טוב, קצת כעס עדיין נשאר בביו-כימיה המוחית, אבל אני עובד על זה... עם זאת בגדול, אני לא מסתכל יותר מדי אחורה בזעם. ואני אופטימי-זהיר, ומאמין במה שאמרו חכמינו בתלמוד: "לפום צערא אגרא" - לפי הצער והכאב כך השכר והתגמול. אפרופו משמעות וחיפושה, אני ממליץ בחום על ספרו הנודע של פרופ' ויקטור פראנקל: "האדם מחפש משמעות".

לצביאל אין ספק שהאושר חייב לבוא מבפנים וחייבת להיות משמעות וטעם לחיים, אני מסכים עם כל מה שאמרת ומאחל לך הצלחה בכל אשר תעשה וכמובן בריאות. כל טוב דר' גיורא הידש